העיירה דבדו
תולדות היישוב היהודי
ציוני דרך
ייחודם של יהודי דבדו
על המוצא הסיביליאני
רבנים בדבדו
תמונות עם חזון
דבדו בסרטוני יוטיוב 
ולקינוח – מודעת דרושים, תמונות עם חזון וכמה סרטונים

 

העיירה דֶבְּדוּ

דבדו היא עיירה במזרח מרוקו שבה כ-5000 תושבים. התפרסמה בקהילה היהודית שהתגוררה בה ונקראה גם בשם עיר הכהנים.
בתי האב היהודיים הראשיים בדבדו היו: מרציאנו, בן חמו, מרעילי, ענקונינה, בן סוסאן, בן גיגי, ומשפחות כהן-סקלי. כל התיאורים שקראתי או שמעתי על דֶבְּדוּ מדגישים את הקסם המיוחד שלה, את נופיה המרהיבים ואת האווירה המיוחדת ששוררת בה. הנה למשל תיאור מתוך רשמי מסע של נסים קריספיל שטייל שם. “אמרו עליה שהיא “ירושלים הקטנה” ושכהנים שגלו אחרי חורבן הבית הראשון מצאו בה מפלט. ספרו על מעיין שמימיו קרירים ומי שלא לגם מהם, לא לגם מים חיים מימיו. אמרו שגינות וגנים עוטרים לה וגם הרים סביב לה. האמירות הללו חלחלו לתודעתי כילד וצפנתי אותם בתיבת המסעות הדמיונית שלי”. עם הזיכרונות האלה הוא יוצא למסע לדֶבְּדוּ בשנת 1996 והוא מתאר: “… בינות לגינות שְלָחִין ומטעי פרי היא קורנת ברעננותה ובשכשוך פלגי מעיינותיה, כזאת היא, עולה ביופייה על הדמיון שצפנתי בתודעתי”.
צריך לראות כדי להאמין שהתיאורים המפליגים בשבח נופיה הקסומים של דבדו נאמנים לאמת אז הנה לכם טעימה קטנה ממראות העיירה וסביבותיה

לאחרונה יצא דויד (הבן של עליזה) עם אשתו וילדיו למרוקו לטיול משולב במסע שורשים. הם נהנו, התפעלו והתלהבו מנופים עירוניים, הרריים ומדבריים רבים, אבל הביקור בדֶבְּדוּ היה משהו מסוג אחר, קסום ומרגש, נופים ציוריים, מראות קדמוניים, אנשים לבביים שממשיכים לכבד את היהודים שחיו בה ואת בתי הקברות ובתי הכנסת שלהם. מקום שובה לב שבכל נשימה אתה שואב לתוכך פיסה מההיסטוריה.

זהו המקום שבו אתה יכול לחוש ולגעת בשורשי אילן היוחסין של הכהן סקלי הכי עמוק שאפשר להגיע.
את המשך התיאורים המרהיבים על החן המיוחד של דֶבְּדוּ נותיר ל”רשמי מסע” אחרים שעוד יבואו וזה המקום להודות אל מי שיותר מכל אדם אחר בדורנו מזוהה עם המורשת של יהודי דבדו- הרב ההיסטוריון והגנאולוג אליהו רפאל מרציאנו אשר מאז היותו עלם מקדיש ימים כלילות לחקר המורשת של יהודי דבדו. המחקרים שערך והספרים שכתב היו הגורם המניע הראשוני לעיסוק בענייני המורשת וספקו לנו מידע שקשה להפריז בחשיבותו לפרויקט שלנו.

 לצפייה במצגת דבדו  לחצו כאן

 

תולדות היישוב היהודי

גזרות קנ”א שבעקבותיהם הגיעו מגורשי סיביליה ובהם בני משפחת הכהן סקלי התרחשו בתקופת שלטונה של השושלת המרינית במרוקו שיחסה ליהודים היה טוב במיוחד. הרב שלמה הכהן אצבאן (הרש”ך) מספר בקונטרס “יחס דבדו” כי:
“האדון המושל בצדק ואוהב האמת האדון הקפיטאן דולו ציווה עלי להבין ולחקור באיזה זמן נתיישבה עירינו זאת דובדו יע”א” …….”ולעשות רצון האדון המושל חפצתי ויגעתי וחיפשתי ומצאתי……”.
הרש”ך חוקר שטרות קנין ומכירה עתיקים, שטרי כְּתוּבָּה, תקנות שתקנו חכמים מדבדו, והוא מנתח את לשונם של בני הקהילה “שהם מדברים באיזו מילות ושמות שרישומן ניכר שהם לשון ספרד כמו הכתונת שבלשון ערב קורין אותה קשאבה ואנו קורים אותה קמג’א ……” והוא מגיע למסקנות שהכהן סקלי הגיעו למרוקו מסיביליה ” ונמצא שדובדו הייתה מיושבת .. קרוב לזמן גירוש קשטילייא שהיה בשנת רנ”ב (1492)”. עוד הוא כותב “שאפשר שגולי סיביליה הם תחילת יישוב עירינו דובדו, והוא מעלה את האפשרות שבזמן ההוא הייתה מחלוקת בין הערבים וברברים עם הספרדים, וכשגלו היהודים מעיר סיבילייא קבלום הערבים בסבר פנים יפות והניחו להם לבחור לשכון במקום אשר ירצו”.
למסקנה של הרש”ך יש ראיה ברורה ממכתב ששלחו ראשי הקהילה לחכמי פאס.. “זאת לדעת רבותי קרוב למאה שנה משיצאו אבותינו מדבדו…ובשנת ת”ן חזרנו בפקודת המלך ירום הודו לדבדו…וכעת נספר לכבודכם פרשת בית הכנסת הנ”ל, אבותינו ספרו לנו ששם היו אבות אבותינו מתפללים כאשר קהילת דבדו הייתה רבתי …”, ממכתב זה עולה כי בשנת ש”ן (1590) עזבו יהודי דבדו את הקהילה ובשנת ת”ן (1690) שבו אליה, ואם נניח שיהודים חיו בדבדו לפחות חמישים שנה בטרם עזבו אותה בשנת 1590 הרי שיהודים התיישבו בדבדו לפני שנת ש’ (1550).
בספרו “תולדות היהודים באפריקה הצפונית” כותב ההיסטוריון חיים הירשברג על פורטוגזי אלמוני שמזכיר בשנת 1596 את הימצאותם של “יהודים רבים” בדבדו.
החוקר נחום סלושץ ערך בדיקה של כתובות על מצבות בשניים משלושת בתי העלמין היהודיים שבדבדו והוא מגיע למסקנות דומות לגבי תחילת היישוב היהודי בדבדו.
עפ”י סלושץ המצבה הקדומה ביותר של יהודי שנמצאה בדבדו היא של חכם בשם ר’ יוסף בן שמעון הכהן סקלי שנפטר בשנת תפ”ד (1729).
במקום אחר מנתח סלושץ את החיבור של הרב אבנר ישראל צרפתי “יחס פאס” שבו הוא מספר על הפרעות של שנת 1465 וכותב “… הישמעלים הרגו ביהודים כרצונם…. קהל קדוש שבלא הוא כה מיוחד ומיוחס עד שהוא קהל בפני עצמו בתוך קהל פאס”. סלושץ טוען שקהל “שבלא” הוא קהל הכהן סקלי מבני כהני סיביליה שגלו לפאס והוא מוסיף שלאחר שנמלטו, רבים מהם הגיעו לדבדו.
לעניין המוצא הסיביליאני של הכהנים מדבדו כותב הרש”ך, “ועוד מצאתי שטרות רבים אשר בהם כותבים שם העיר בשם שיביליה במבוי היהודים, ובשטרי מקנה הגנות והשדות היו כותבים שמשקין אותם ממעין שיביליה.” והוא מגיע למסקנה “עתה ידעתי כי הכהנים אשר בקהלתנו…… הם יצאו מגולת שיביליה … שרבים מהגולה של שנת קנ”א, באו לדבדו והם בעצמם מעידים שהמה מגלות שיביליה ועשו זכר לגלותם שלא תשכח וקראו שם העיר שיביליה לאות ולעד לזרעם אחריהם שלא תשכח”.
לצפייה בסרט יוטיוב “היהודים של דבדו” :  “les juifs de debdou” 

ציוני דרך

• הנסיך העצמאי מחמד מריני התיר ליהודים להתיישב בדבדו במאה ה- 14.
• במאה ה- 15 הגיעו לדבדו יהודים מפאס.
• ככל הנראה בשל מצב בטחוני רעוע עזבו יהודי דבדו את העיר בשנת 1590 לערך והתיישבו בדאר בן משעאל והם שבו אליה רק כעבור כמאה שנה אחרי שמלך מרוקו מולאי איסמעיל ביקש מהם לשוב.
• מהמאה ה- 16 הייתה דבדו כפופה לשלטון המרכזי במרוקו.
• תיעוד של קהילה יהודית בעיר קיים בשנת 1596, במכתב ששלחו לפני כשלוש מאות שנה יהודי דבדו לרבינו יעקב אבן צור מהעיר פאס הם מציינים “וחנא מן לקהל די שיבילייא…..” (אנחנו קהל סיביליה..)
• במאה ה- 17 הייתה הקהילה בחסות מושל פאס.
• בעקבות מגפת דבר שפקדה את דבדו בשנת 1745 עזבו את העיירה 300 משפחות יהודיות ונותרו בה כ-330 משפחות מהם כ- 160 בתי אב של הכהן סקלי, כ- 110  מרציאנו (במקור מורסיאנו) וכ-60 בתי אב של משפחות בן שושן, בן חמו ובן נעים.
• במהלך המאה ה- 18 היגרו יהודים מדבדו לערים אחרות במרוקו ובאלג’יריה אך שמרו על קשר עם עירם.
  

  קלאסה של נשות דבדו

• לאחר מות המלך מולאי אסמאעיל (1727) התחוללו מהומות ויהודי דבדו נפגעו. ב- 1730 נרצח הרב יצחק בן-נאים.
• במאה השמונה עשרה רבים מיהודי דבדו עזבו את העיירה לאלג’יריה, ליישובים אחרים במזרח מרוקו ולערים אחרות.
• בשנת  1880 היו מקרי שוד וביזה נגד יהודים. 
• לאחר מרד בוחמארה (1902 – 1909) והכיבוש הצרפתי של מרוקו (1912), ירד מספר היהודים בדבדו. הם התיישבו בערים אחרות במרוקו אך דבדו המשיכה להיות מרכז יהודי בגלל קברי הקדושים שבה.
• בני משפחת מרציאנו הגיעו לדבדו מהעיר Murcia שבדרום מזרח ספרד.
• בין משפחות מרציאנו למשפחות הכהנים שבדבדו נתגלעו סכסוכים ומחלוקות.
• החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19 החלה דבדו להיוודע כמרכז תורני, והיא ייצאה רבנים וחכמים לערים רבות באזור, ולמרוקו בכלל.
• בין השנים 1840-1890 עלו לארץ ישראל יהודים רבים מיהודי דבדו ובהם בני משפחת הכהן סקלי והם התיישבו בטבריה, צפת וירושלים.
• באופן לא רשמי שימש דוד הכהן סקלי כמושל העיירה בין השנים 1910 – 1895 
• בעקבות מרד במלך מולאי עבד אל עזיז ( בנו של חסן הראשון) שהנהיג בוחמרה הוא השתלט בשנת 1904 על אוג’דה, דבדו וערים נוספות. בוחמרה הטיל מסים כבדים על יהודי דבדו, בזז ושדד את רכושם וכלא עשרה מהנכבדים של משפחות המתנגדים ועינה אותם. יהודים מדבדו עברו לאלג’יריה, אוג’דה ומקומות נוספים.
• המרד גרם לפילוג של יהודי דבדו לשני מחנות, הכהנים שתמכו במורד ולעומתם משפחת מרציאנו ואחרים שנשארו נאמנים למלך. המתיחות בין קהילות היהודים בדבדו הייתה בשיאה ותדמיתם של הכהנים נפגעה בשל התמיכה שלהם במרד.
• היהודים בדבדו ישבו במרכז העיר בשכונה מיוחדת. הקהילה היהודית נחלקה לשני פלגים יריבים: האחד סביב משפחות כהן סקלי שהגיעו מסביליה ב- 1391 (גזרות קנ”א) והשני סביב משפחת מורציאנו שמוצאה ממורסיה.
• דבדו הייתה עיר של סופרי סת”ם שכתבו על קלף איילים ולספרי התורה שלה היה ביקוש רב.
• ספר תורה עתיק יומין מדבדו נמסר למוזיאון ישראל ע”י יצחק רבין שקיבל אותו כמתנה בביקורו במרוקו בשנת 1974. על קורותיו של ספר תורה זה קרא כאן
• בעשור השני של המאה העשרים לאחר החלת משטר החסות הצרפתי גבר הבטחון של יהודי מרוקו ובעקבות זאת רבים מיהודי דבדו החלו לחפש מקומות ישוב שמזמנים אפשרויות כלכליות טובות יותר. זוהי התקופה שבה רבים מבני הכהן סקלי מגיעים ליישובים אוג’דה, תאוורירת, לעיון, ברגן, גרסיף ויישובים אחרים שבמזרח מרוקו.
• קהילת דבדו המשיכה לשמש קהילת האם לקהילות היהודים של מרבית היישובים במזרח מרוקו ובהם אוג’דה, לעיון, תאוורירת, מיסור, גרסיף, בְּרְגְן וג’ראדה. בחלק מהיישובים האלה היהודים שמוצאם מדבדו היוו את הרוב בקרב יהודי הקהילה.
• במפה הבאה מצויינת העיירה דבדו והיישובים אליהם נפוצו היהודים לאחר החלת השלטון הצרפתי.

 

• בטבלה הבאה מספר המשפחות/ נפשות של יהודים בדבדו לפי שנים.

שנה	מספר משפחות יהודים	מספר נפשות	הערות
1745	330		בעקבות מגפת דבר עזבו 330 משפחות ונותרו 300
1883	300
1910	900
1931		1018
1936		1525
1947		1093	מפקד
1950		1000
1951		612	בעקבות עלייה לארץ
1960		382

 

 

יהודי דבדו – ייחוד וחיי קהילה

• דבדו נקראה עיר היהודים משום שרוב תושביה (שני שליש) היו יהודים והיא נקראה עיר הכהנים בגלל הכהנים המיוחסים בני סקלי שגרו בה.
  

  שכונת היהודים בדבדו

• השכונה היהודית בדבדו הייתה במרכז העיירה והייתה מוקפת בשכונות מוסלמים ובניגוד להרבה מקהילות היהודים במרוקו היא לא הייתה מוקפת חומה.
• החוקר והמזרחן נחום סלושץ מגדיר את יהודי דבדו כ”בריאים וחזקים בגופם וברוחם ועשויים ללא חת” והם “סבלו פחות מיתר קהילות מרוקו מפגיעות מוסלמים”, ועוד הוא כותב “והם אנשי מעשה וזרוע ובזמן פרעות היותר מסוכנים במדינה הם נוסעים ועוברים עד לאטלאס ובכל מקום יש להם אנשי מודיעין ומגינים”
• לתושבי דבדו הייתה גאוות יחידה ונאמנות ליישוב. “בני דבדו המפוזרים במרוקו ובאלג’יריה שומרים אמונים לעיר מולדתם ומתגאים בה” כותב סלושץ.
  

  מזוזה עתיקה מדבדו (שדומה לה קבועה על משקוף ביתי)

• אצילות יהודית וכבוד עצמי היו מסימניהם של יהודי דבדו. הקצין הצרפתי דה פוקו שלא חסך שבט לשונו מיהודי מרוקו מצא בדבדו “יהודים ששימשו דוגמה של התנהגות טובה”. לפניו כתב ר’ משה אדרי כי “התושבים המוסלמים מוקירים מאד את יהודי דבדו”. חברת כל ישראל חברים דווחה באחד מפרסומיה: ” יהודי דבדו מכובדים ואינם עוסקים בקבצנות בשום מקום”.
  והחוקר נחום סלושץ כתב: “אורחות חיי יהודי דבדו מתוקנים יותר מאשר במקומות אחרים. המידות הטובות, דרך ארץ והצניעות היו לקו יושביה, היהודים מכבדים ומתכבדים”.
• החוקרים גילו דמיון רב בין הכהנים של דבדו לכהנים של ג’רבה שבתוניס.
• יהודי הקהילה היו סוחרים, צורפים, חייטים ואורגים, ורבים עסקו בגידול צאן ובקר. הנשים עסקו בעבודות רקמה.
  
• בתי הכנסת בדבדו היו משפחתיים ושימשו גם מקום לתלמוד תורה, ביניהם בית כנסת “לדוגם”, של דאר אצבאן ובית הכנסת של ר’ אברהם בן-סוסן.
• היו שלושה בתי עלמין: העתיק שבהם משנת 1539.
• 

  קלאסה של עלמת חן מדבדו

  ליהודי דבדו היה מבטא מיוחד שאינו דומה לזה של קהילות אחרות והוא דומה יותר לזה של יהודי מערב אלג’יריה. (שקשור כנראה לגירוש קנ”א)

• דבדו נחשבה למרכז יהודי חשוב בצפון אפריקה. מקובליה, חכמיה וסופריה חיברו ספרים חשובים של הלכה ופרשנות  והיו ידועים בקהילות צפון אפריקה. 
• משנת 1870 נכנסה חברת “כל ישראל חברים” שהתרכזה בתמיכה כספית בקהילה.  
• לאחר מלחמת העולם השנייה החלו ארגונים כמו ג’וינט וחב”ד לממן פעולות חינוך וכיתות לימוד. 
• רוב הכהנים של פאס מקורם בדבדו.
  
• יהודים מילאו תפקידים בולטים במינהל המקומי ובשלטון, דוד כהן-סקאלי היה מושל בלתי רשמי של דבדו בשנים 1895 – 1910.
• בדבדו לא נכפה האיסור הממשלתי על יהודים לקנות קרקעות מחוץ לאזורי מגוריהם, כפי שהיה מקובל בישובים אחרים במרוקו, ולכן יהודי דבדו החזיקו פרדסים, שדות וכרמים. 
• יהודי דבדו היו בקשרים טובים עם המוסלמים ונהנו מחופש תנועה באזורים שונים לצורכי מסחר.
• יהודי דבדו שמרו על מנהגי יהודי ספרד, ובלשונם היו ביטויים ספרדיים.
• מוצאה של קהילת היהודים בספרו הוא מדבדו ומתפילאלת
• בשנת 2014 צומת הרחובות רבקה ודרך בית לחם בירושלים נקראה על שמו של הרב שמואל מרציאנו (סבו של הרב אליהו מרציאנו) שהיה ראש ישיבה בדבדו.

• 

  הרב שמואל מרציאנו (סבו של הרב אליהו)

  

  והכיכר על שמו בצומת דרך בית לחם ורח’ רבקה. (הבית הנשקף היה ביתם של רחמים ורחל הכהן סקלי ז”ל)

  
  

  המוצא הסיביליאני של יהודי דבדו – ראיות נסיבתיות וראית זהב אחת
  

  המוצא הסיביליאני של יהודי דבדו נשען בעיקר על מחקר של הרב שלמה הכהן סקלי אסבאן שהגיע למסקנה הזאת אחרי בדיקה של שטרות עתיקים וחקר אטימולוגי על מוצאן של מילים.
  הראיה האחרת שהיא כולה נסיבתית היא ה”תורה שבעל פה” שעברה מדור לדור שסיפרה על המוצא הסיביליאני ואפילו המעיין הנובע במרכז העיירה שנקרא עד היום מעין אשיביליה הוא חלק ממנה.
  לדאבוננו השטרות ששימשו את הרב שלמה הכהן כדי לקבוע את המוצא הסיביליאני של יהודי דבדו נעלמו כלא היו, ואבותינו שעניינים של תיעוד לא היו כנראה בראש מעייניהם הותירו לנו מעט מאד אסמכתאות, אבל לשמחתנו בין האסמכתאות האלה נמצאת גם “ראית זהב” אחת.
  זהו שטר בוררות שנכתב בשנת הת”ץ (1730) בידי שלושה דייני בית דין אודות חלוקת ירושה של בתים ונחלת אדמה, שהותיר אחריו דוד בן יעקב בן דוד מרציאנו שאותם הוריש לארבעת בניו ושתי בנותיו.
  השטר הכתוב בכתב רש”י הופקד ע”י הרב אליהו מרציאנו בספריה הלאומית אחרי שהוא תרגם אותו לעברית.
  השטר

  

  והתרגום
  אם התצוגה אינה נפתחת רענן את הדף או  לחץ כאן
  
  כבר בשורה השנייה אנחנו קוראים על המוריש ש”הניח אחריו חצרו הידועה בסיביליה במלאח היהודים…” והנוסח חוזר על עצמו גם בדף השני “..בסיביליה במלאח היהודים ומצד צפון ל…”.
  לא “בדבדו במלאח היהודים” אלא “בסיביליה במלאח היהודים” !!
  החוקר נחום סלושץ מספר על יהודי דבדו שהמשיכו “לשמור אמונים לעיר מולדתם דבדו” גם לאחר שעזבו אותה לערים אחרות. הנאמנות הזאת הייתה כנראה טבועה עמוק בתכונות האופי של יהודי דבדו ומי שמחפש עדות לה יכול למצוא אותה אפילו אצל צאצאי הקהילה שנולדו וגדלו בערים אחרות כמו תאוורירית, לעיון ועוד שהזיהוי שלהם הוא כ”דבדוביים” ולא כ”תאוורירתים” או “לעיונים”, וזאת על אף שמרבית יהודי דבדו עזבו אותה כבר בשנים שלאחר החלת השלטון הצרפתי.
  אין זאת אלא שהנאמנות לעיר המולדת דבדו שאנחנו מכירים החלה בנאמנות לעיר המולדת סיביליה.
  יידרשו מאות שנים עד שהאבולוציה הפועלת מכוח העיר החדשה דבדו תגבר על כוח הנאמנות לעיר המולדת סיביליה וכשהאבולוציה משלימה את משימתה הנאמנות שהיתה שמורה לסיביליה עוברת לעיר המולדת החדשה דבדו.
  ולמה דווקא לסיביליה עיר מולדתם של הכהן סקלי ולא לטולדו עיר מולדתם של משפחות בן שושן או מורסיה של בני מרציאנו, פשוט משום שהכהנים היו היהודים הראשונים שהגיעו והם גם היו הרוב הגדול של היישוב היהודי בדבדו.
  

  

  מעיין סביליה בימים עברו

  

  וכיום לאחר השיפוץ

  
  

  רבנים בדבדו

◊ רבי דוד הכהן סקלי

מצאצאיו של רבי דוד הכהן הנקרא ארבי לקביר שהיה ממייסדי הקהילה בדבדו ומרבניה הראשונים ונקרא על שמו.
בנם של רבי משה הכהן ורחל (ממשפחת אסאבאן) נולד בדבדו בשנת תרכ”ב (1862).
בגיל שלוש עשרה היה לתלמידו של החכם אברהם בן שושן ולאחר מכן לימד תורה את ילדי דבדו מהם יצאו רבנים גדולים ומוכרים.
בשנת תרנ”ו ביקש להגשים חלום ולעלות לארץ ישראל אך בני הקהילה בדבדו הפצירו בו להישאר עמם.
בשנת תרנ”ז (1897) עבר לעיר תלמסאן שבאלג’יריה שם לימד בישיבה והיה לדיין.
בשנת תר”ס (1900) הוזמן ללמד בישיבתו של חכם אברהם חסן בעיר אוראן שבאלג’יריה והיה לדיין ובשנת 1923 התמנה לראב”ד.
רבי דוד הכהן עסק בתלמוד, משפט עברי, פסקי הלכה, בזוהר ובקבלה וכתביו מכילים ציטוטים רבים מהזוהר ומכתבי האר”י. הרב ניתח את מקורותיהם של עשרות מנהגים.
ההתקדמות המדעית והטכנולוגית בתקופתו הביאה אותו להתייחס בכתביו באריכות למכשירי רדיו, טלפון, מטוס ועוד. כמו כן מתייחס הרב בכתביו לשלטון יהודי בארץ ישראל ולשפה העברית.
נחשב בדורו לאחד מגדולי הפוסקים של יהודי צפון אפריקה וזכה להערכה רבה מצד הרבנים מארץ ישראל ורבני צפון אפריקה. הרב יוסף משאש שהיה רבה הראשי של חיפה כינה אותו באחד ממכתביו “המלך דוד הכהן”.
תמך בציונות וראה בעין טובה את העליות לארץ והקפיד על כך שכתביו וספריו יודפסו בארץ ישראל.
בין הספרים שחיבר: ‘קריית חנה דוד‘ – שו”ת על ארבעת חלקי השולחן ערוך;  ‘לך דוד‘ – דרשות על התורה; ‘משכיל לדוד‘ – ביאור על הזוהר; ‘קרן דוד‘ – חידושים על הש”ס; ‘ילקוט דוד‘ – על הזוהר; ‘בנפש דוד‘ – מאמרי הלכה ואגדה; וכן החיבורים ‘בשוב דוד‘, ו’לדוד ברוך‘.
היה ידוע במנהגי הפרישות שנהג בעצמו, נהג לצום ימים רצופים וכן נהג לקבוע את מנת המזון שיאכל לפני כל ארוחה.
הוא נפטר ביום כ”ד באייר תש”ח (1948) בגיל 86.
גדולתו בתורה, חסידותו וצדיקותו ממשיכים להדהד עד ימינו אלה ובכל זאת אני ורבים שכמותי מבני משפחת הכהן סקלי לא ידענו על קיומו עד לאחרונה וכשכבר “גילינו” אותו התחלנו אט אט לחשוף עוד ועוד גילויים אודותיו.
זה התחיל בעלון לשבת שמחולק בבתי כנסת סמוך למועד פטירתו ומספר על הרב הקדוש המשיך בגילויים אודות תפילות הנערכות לעילוי נשמתו והילולות כפי שנוהגים לעשות לזכרם של צדיקים יחידי סגולה ובדרשות ביוטיוב שעוסקות בדמותו של הרב הצדיק.
כל גילוי בפני עצמו גרם לי להתרגש ואז בא הסיפור המופלא של הנבואה של הרב דוד הכהן סקלי והאופן שבו התגשמה, שהותיר אותי משתומם ובפה פעור, קיראו והיווכחו.
רבי דוד אבן כליפא היה תלמידו של הרב דוד הכהן סקלי בישיבת “יגדיל תורה” וכשבגר נהיה לחותנו, עלה לארץ והתיישב בירושלים. בשנת 1985 הקים בית כנסת ובית מדרש שנקראים ” קרית חנה דוד – מכלל יופי” ובצוואתו ביקש מתלמידו הרב מנחם שוראקי להמשיך את דרכו.
מאחר שרבי דוד אבן כליפא קשור בסיפור הנבואה המופלא של רבי דוד הכהן סקלי,
ביקרתי בבית המדרש בכוונה לאמת את המידע שהיה בידי אודות סיפור הנבואה עם הרב שוראקי שהיה תלמידו של הרב אבן כליפא.
השיחה שהתפתחה הותירה אותי נפעם ונרגש מהדבקות ומהמסירות שבה הם שוקדים על הנצחת מורשתו של הרב דוד הכהן סקלי ואת היחס המיוחד שיש להם לשם “סקלי”.
במשך יותר משלושים שנה שוכן לו בית המדרש הזה ברחוב אמציה שבו גרו במשך כל הזמן הזה בני משפחה שלנו, הרחוב השוכן בפאתי שכונת קטמון הישנה שבה אני גר ונמצא במרחק קצר מאד משכונת מקור חיים שבמהלך השנים התאכלסה ברבים מבני משפחת הכהן סקלי ובמשך כל הזמן הזה רובנו ככולנו לא ידענו על קיומו של מפעל ההנצחה המיוחד לזכרו של האדם הדגול והמיוחד במינו.
(קישור לאתר בית המדרש)  http://www.mikhlalyofi.org/?lang=he

◊ הרב שלמה הכהן אצבאן (הרש”ך)

זהו הרב שתמונתו הייתה תלויה כמעט בכל בתי היהודים בלעיון ובאוג’דה שנהגו כלפיו ביראת כבוד מיוחדת במינה וכפי שכותב עליו הרב מרציאנו “אנשי עירו חיבבו אותו כאישון עין”. כינויו בפי יהודי הקהילה היה “ארבי לכביר” שפירושו “הרב הגדול”.
נולד בשנת תרמ”א (1881), תיקן תקנות רבות וחיבר ספרים ובהם “ויחל שלמה”, ויאסוף שלמה” ו-“מעלות לשלמה” שלו מצורף הקונטרס “יחס דבדו”. בראשית דרכו היה “מלמד” בדבדו ורבים מתלמידיו היו לדיינים ומלמדים, כיהן כדיין וראש ישיבה. עזב את דבדו בשנת תרפ”א (1925) והתקבל כדיין וכמנהיג רוחני בערים מאזגאן ואזמור. בשנת תש”ה (1944) הוא הגיע לאוג’דה והיה עד לפטירתו בשנת תש”ט (1949) כראש בית הדין. מרשימה במיוחד היא תמונה של ההלוויה שלו שבה נראים המוני המלווים אותו אל מנוחתו האחרונה לבושים בחליפותיהם, מרכינים ראש ופוסעים אחרי הארון בסדר מופתי בשורות ובטורים ישרים, תוך כדי שהם שומרים על מרחק של כבוד מן הארון.
הלוויתו של הרב אוג’דה תש”ט

 

 

◊ הרב שלמה הכהן זאגורי

נולד בדבדו בשנת תרמ”ח (1888) והיה בין תלמידיו של הרש”ך. בשנת  1908 נשא לאישה את בתו של דודו, חכם מרדכי הכהן ונולדו להם שני בנים, בזיווג שני נשא את  אסתר בתו של רבי דוד הכהן סקלי, ראב”ד אוראן שבאלג’יריה ונולדו להם ששה בנים.
הוסמך לרב כבר בגיל 22  ושימש כרב בברגן בשנת 1910, עבר לאוג’דה בשנת 1914 ובשנת 1920 החל לשמש כרב בתאוורירת שבה הקים תלמוד תורה וישיבה. בשנת 1933 יצא ממרוקו לטריפולי ומשם הגיע לישראל ממנה יצא בשליחות ועד העדה המערבית לארצות צפון אפריקה. בין השנים 1948- 1945 שימש כדיין באוג’דה. כתב את הספר “ויקץ שלמה” שבו דרשות והספדים שחיבר מאז היותו נער בר מצווה.
עלה לארץ בשנת 1955 וגר בירושלים.
לעתים קרובות הוא היה בא לבקר את אבי המנוח יוסף הכהן סקלי במיטת חוליו בבית שבמקור חיים ובביקוריו אלה כך מספרת אסתר אחותי, הוא הקפיד שלא להתכבד אפילו בכוס תה שכן הוא בא לביקור חולים. הוא סטה ממנהגו זה רק אם צריך היה לחגוג סיום קריאה של דף יומי או משהו דומה אחר שהיא לא יכלה לזכור.
סיפור קטן שקשור ברב: הוא שיכל את שני בניו ששירתו על המשחתת אח”י אילת בעת שטובעה ע”י המצרים בשנת 1967. בראיון שנערך באחד מערבי יום הזיכרון לחללי צה”ל עם הרב שלמה גורן שהיה הרב הראשי לצה”ל באותה תקופה, הוא סיפר על ההלוויה של שני הבנים אברהם ויעקב כהן ז”ל. ההלוויה נערכה בחול המועד סוכות בהר הרצל בירושלים. עפ”י ההלכה בימים של חג אין מספידים וכשהרב גורן סיפר על ההלוויה הוא אמר משהו שמשתמע ממנו שעם כל הכבוד להלכה יש כאן אב שאיבד את שני בניו ביום אחד ואין ספק שהמקרה הוא יוצא מהכלל. הבטתי לעבר האב הוא סיפר והמתנתי לשמוע את ההספד אבל האב הביט לעבר שני הקברים וכל מה שהוא אמר היה “כי מעפר באתם ואל עפר תשובו” והוא המשיך וסיפר על ההתרגשות הרבה שהוא חש לנוכח עוצמות הנפש של האדם המיוחד הזה.
ר’ שלמה הכהן סקלי א-זאגורי נפטר ביום ט”ז שבט תשל”ז (1977).

 

◊ הרב אליהו רפאל מרציאנו

מצאנו לנכון לספר כאן על הרב רפאל  מרציאנו בדף הזה של דבדו משום שבדורות האחרונים אין מי שמזוהה כמוהו עם העיירה דבדו והיהודים שלה. הרב נולד בדבדו בשנת 1942, הוא למד שם בבית ספר יסודי ובשנת 1956 כשהוא בן 14 נשלח ע”י הוריו ללמוד בצרפת שם הוא למד בישיבה גבוהה ושימש כרב קהילה בצפון צרפת כשלוש שנים. במהלך שהותו בצרפת הוא “חרש” את המוזיאונים ואת הספריות שלה כדי ללמוד עוד ועוד על ההיסטוריה של יהודי מרוקו. עלה לארץ בשנת 1968, כאן הוא למד בכולל והוסמך לרבנות, שימש כרב צבאי ועבד בהוראה ובחינוך. מאז שנת 1990 הרב מקדיש את עתותיו לחקר ותיעוד תולדות קהילת עיר מולדתו דבדו, עיר הכהנים. הוציא לאור למעלה משלושים ספרים, חוברות ומחברות רובם עוסקים במורשת יהדות המערב.

בשנת 1996 הוא יצא לדבדו בשליחות מטעם בני קהילת מרציאנו, מטרת השליחות הייתה להשגיח על פעולות הצלה בבית העלמין היהודי ושיפוץ בתי כנסת שעמדו בפני קריסה. שישה חודשים תמימים שהה הרב בבדידות, בעיירה מרוחקת כשהוא מוקף מוסלמים, הוא ניצל את שהותו כדי לערוך סקר מקיף של בתי העלמין. תיעוד הדורות הגניאולוגי עליו שקד הרב שנים ארוכות, הגיע במקרים מסוימים עד לסוף המאה השש עשרה. בדברי הקדמה לאחד מספריו כותב הרב .. “מקורות בכתב שמהם יכולנו ללמוד ולשאוב ידיעות יותר מפליגות אבדו לנו”,.. “לא נשאר דבר משטרות משפחתיים שבעבר הלא רחוק עדיין היו שמורים וארוזים אצל ראשי משפחות”, והוא ממשיך, “מי ייתן וחיבור צנוע זה יעצור, ולו במידה הקטנה, טשטוש עקבות אבות ראשונים “ומסיים בקריאה לבני הדור הצעיר “השלימו אתם את המלאכה”.

ולקינוח:
1. מודעת דרושים – דבדו 1951

לפנינו העיתון “כבארת עלא כוואננא בארץ ובגולה” (“ידיעות על אחינו בארץ ובגולה”) שנכתב בשפה הערבית יהודית  שבו מצאנו מודעת דרושים מטעם קהילת יהודי דבדו (מסומנת כידיעה מספר 198).
אם התצוגה של העיתון אינה נפתחת רענן את הדף או  לחץ כאן

וזה לשון המודעה בעברית:
מנדבדו כתבולנא באיין חאזתהום בואחד ל’מאסתרו’ די יכון יעלם לעברית פסכוילא
(מדבדו כתבו לנו שיש להם צורך במורה שילמד עברית בבית הספר)
וסהרייא דיאלו יכון יקבדהא מן ‘לאליאנס  יזראלית’
(ואת השכר החודשי שלו הוא יקבל מ”אליאנס איזראליטה”)
ודי חזאתו בהאד לפלאצה יכתב לפרזידאן דלקומיתי די דבדו
(ומי שמעונין בתפקיד הזה יכתוב לנשיא הקהילה של דבדו)
ויחדאז יקול פטאלאב דיאלו וואס הווא עזרי וולא מזואז בולאדו אוו בלאס
( והוא צריך לציין בבקשה שלו אם הוא רווק או נשוי, עם ילדיו או לא)
וואס יעארף לפרנסיס וללא לא, וחתא לאיין וואצל פלעברית
(האם הוא יודע צרפתית או לא ועד לאן מגיעה הידיעה שלו בעברית)
וואס כאן בעדא מיסתרו וללא לא
(האם שימש כבר כמורה או לא)
ובעד יתקבל לכומיתי יעאונו פסכנא
(ואחרי שיתקבל הקהילה תסייע לו במגורים)
המודעה מסימת בפסוק מספר שמואל “ואלהי ישראל יתן שאלתך אשר שאלת מעמו”

2. קצת תמונות עם חזון

במבט קל על תמונות הבאות של דבדו אפשר להבחין שהן נעשו ביד מקצועית וכשנתקלתי בהן החלטתי (עם קצת חשש מפני התגובה) לפנות אל הצלם ali berrada ולבקש את רשותו להשתמש בהן באתר. הוא ביקש את כתובת האתר ולאחר שמסרתי לו הוא השיב לי:
“Feel free to use the photos” והוסיף ” May the heritage of Debdou spread in the world” ובעברית ” תרגיש חופשי להשתמש בתמונות” , “מי יתן שהמורשת של דבדו תופץ בעולם”.
תודה לך Ali וכמוך גם אנחנו מאחלים ומקווים שהמורשת הנפלאה של דבדו תופץ לדורות הבאים.

3. וכמה סרטוני יוטיוב
 “les juifs de debdou”
יהודי דבדו – סרטון2
יהודי דבדו סרטון 3
דבדו סרטון 4
תפילה בבית כנסת בדבדו