תוכן עניינים
לפנה”ס
האלף הראשון לספירה
האלף השני לספירה

פתח דבר
ההיסטוריה של ספרד היא הרקע שבו התרחשו עלילות הדם, גזרות השְמָד, מאורעות קנ”א, האינקוויזיציה והגירוש של יהודי ספרד והיא גם הרקע שבו צמחו רבים מגדולי הפילוסופים, המשוררים ופרשני מקרא שהיו לעם היהודי לדורותיו. קשה להבין את תולדות היהודים בספרד ללא הכרה של התהליכים ההיסטוריים שהתרחשו בה, ועל כן חשבנו שנכון יהיה להכיר ולו על קצה המזלג ובראשי פרקים את ההיסטוריה של ספרד קודם שאנחנו מספרים על תולדות היהודים בה.

 

לפנה”ס

במהלך האלף ה-1 לפנה”ס הגיעו לספרד גלים של מתיישבים שעברו את חצי האי. הראשונים היו האיברים שמוצאם מלוב שבצפון אפריקה, שעל שמם זכה חצי האי בשמו.
הפולשים הבאים היו הפניקים שיסדו מספר תחנות מסחר לאורך החוף, שהחשובה ביניהן הייתה קדיז. בשנת 241 לפנה”ס קרתגו הפיניקית יצאה למערכה לכיבוש ספרד וכבשה חלקים ממנה, את המערכה שנמשכת עשרות שנים המשיך חניבעל.
בשנת 211 לפנה”ס הרומאים יצאו למערכה נגדית והם הצליחו להביס את הקרתגים. לאחר הניצחון החל סקיפו אפריקנוס בכיבוש ספרד כולה שנשארה תחת שלטון רומאי במשך שש מאות שנה והפכה לחלק חשוב באימפריה הרומאית.
הרומאים הביאו אתם את השפה הלטינית ממנה התפתחה הספרדית.

 

האלף הראשון לספירה – רומאים, ונדלים, וויזיגותים ומוסלמים

את שקיעתה של האימפריה הרומית שהחלה אי שם באמצע המאה הרביעית לספירה ניצלו שבטים גרמניים (ונדלים) כדי לחדור לספרד אולם אלה הובסו על ידי הוויזיגותים בשנת 416 לספירה.
לקראת סוף המאה השישית שלטו הוויזיגותים ברוב שטח חצי האי וקבעו את בירתם במרכז האי בעיר טולדו. הם ראו את עצמם כיורשי האימפריה הרומית, קביעת הבירה היתה הניסיון הראשון לראות את חצי האי כיחידה פוליטית אחת. מלחמות ירושה בין אזרחי ה”עשירון העליון” והאכזבה של האוכלוסיה מאי השוויון בזכויות החלישו את השלטון. המצב הירוד של האזרחים הביא לכך שהם ראו במוסלמים שהיו הכוח הכובש החדש כ”משחררים”.
בשנת 711 לספירה כוח מוסלמי שמורכב מצבא של ערבים וברברים (המוּרים) ניצל את קריסתה הקרבה של הממלכה הוויזיגותית וחדר לספרד מצפון אפריקה דרך מיצר גיברלטר ובתוך מספר שנים הוא כבש ושלט בדרום ספרד ומרכזה. בעקבות הכיבוש התחבר הדרום לעולם המוסלמי של צפון אפריקה והמזה”ת שהיו מפותחים יחסית, ואילו הצפון שנשאר בשליטה נוצרית היה מחובר לאירופה שהייתה נתונה עדיין ב”תקופת החושך”.
המוסלמים הקימו בדרום ספרד ומרכזה את הפרובינציה המוסלמית “אל אנדלוס”.
בשנים 716-750 “אל אנדלוס” הייתה תחת ח’ליפות אומיה ובירתה היתה סביליה.

השלטון המוסלמי בספרד נמשך כשמונה מאות שנה והוא הסתיים בשנת 1492 כאשר הנוצרים כבשו את גרנדה, המאחז המוסלמי האחרון בספרד.
שנת 1492 היא גם השנה שבה התחוללו בספרד שני אירועים היסטוריים מכוננים. האחד בתולדות העם היהודי – גירוש ספרד . השני בהיסטוריה העולמית – המסע של קולומבוס שיצא מספרד והביא לגילוי אמריקה. במהלך השלטון המוסלמי בספרד התקיימו שלוש תקופות:
תקופת האימפריה – ( 711-756) שבה פרץ מרד בממלכה האנדלוסית ושליטה הכריז על עצמו כאמיר קורדובה וניתק את עצמו מהשלטון בדמשק אליו היו כפופים עד אז.
תקופת הח’ליפות – התחילה בשנת 756 כאשר השליט עבד אל רחמן מבית אוֹמַיַה מינה את עצמו לח’ליף (יורש/מחליף של הנביא מוחמד, בעל סמכות רוחנית)

האלף השני לספירה

עד גירוש ספרד
תקופת הח’ליפות נמשכה עד לשנת 1031 והיתה פורייה במיוחד. קשרי מסחר ענפים ופריחה כלכלית ובה בעת פריחה תרבותית גדולה, במישור התרבותי היה שיתוף פעולה עם היהודים. במאה ה-11 התחיל פיצול בח’ליפות והשלטון נחלש.
תקופת הממלכות העצמאיות – (1492- 1031) עם היחלשות שלטון הח’ליפות נוצרו עשרות ממלכות זעירות (טאיפאס) והתחילה פלישה של שבטים שונים מאפריקה, השלטון המוסלמי הלך ונחלש.

הריקוֹנְקִיסְטָה
מתוך מניעים של דת ולחצים של האוכלוסיה החלו הנוצרים בכיבוש מחדש והדיפה של השלטון המוסלמי כמעט מאז תחילת השלטון המוסלמי ולמעשה כבר בשנת 1130, הנוצרים שלטו כמעט בכל חצי האי האיברי ובידי המוסלמים נותרה רק גרנדה.
האיחוד של הממלכות הנוצריות הקטנות שהיו בספרד החליש עוד יותר את השלטון המוסלמי. איחוד הממלכות הנוצריות לממלכה אחת הסתיים עם הנישואין של מושלת קסטיליה איזבלה למושל אוראגון פרננדו. הם השלימו את הריקוֹנְקִיסְטָה בשנת 1492 כשהם הודפים את המוסלמים ממעוזם האחרון בגרנדה, באותה שנה הם גם חתמו על צו הגירוש ליהודי ספרד.

לאחר הגירוש
גילוי אמריקה ע”י קולומבוס בשנת 1492 פתח עידן שבו הספרדים השתלטו על רוב יבשת אמריקה. המושבות הכבושות העשירו את ספרד והפכו אותה למעצמה החזקה ביותר באירופה.
מלחמות פנימיות על המלוכה ומלחמות אחרות (עם מדינות אירופה) החלישו אותה ובשנת 1808 השתלט עליה נפוליאון. כעבור מספר שנים הצליחה אמנם ספרד לסלק את הצרפתים בעזרת הבריטים אך במקביל היא איבדה את מרבית מושבותיה באמריקה. סיבות שונות הביאו למלחמה בין ארה”ב לספרד ובשנת 1898 היא איבדה את שלוש המושבות האחרונות שלה קובה, פוארטו ריקו והפיליפינים. לאחר תקופה של שקט בתחילת המאה ה-20 פרצה מלחמת אזרחים שבסופה ניצחו הפשיסטים בראשות גנרל פרנקו בשנת 1939.
במלה”ע השנייה ספרד אמנם לא הייתה פעילה אך היא נקטה קו פרו גרמני.
מותו של פרנקו ב-1975 הביא לקץ שלטון הדיקטטורה.
ב-1977 נערכו בחירות חופשיות שבהן המפלגה הסוציאליסטית נבחרה לשלטון ומאז ספרד מתפקדת כמדינה דמוקרטית, חואן קרלוס הוכתר למלך בשנת 1978.
כיום ספרד שייכת לגוש האירו והיא חברה באיחוד האירופי ובגוש נאט”ו.