פתח דבר
רשימת החללים
יד הגורל או מקריות סטטיסטית
הקשר בין קורבנות הפרעות במרוקו וחללי צה”ל
גם הם נפלו על מזבח הארץ – חללי פרעות אוג’דה וג’ראדה

 

פתח דבר

הקמת המדינה והעלייה לארץ אמנם שמו קץ לפרעות ולפוגרומים שידעו היהודים בגלות, אבל לדאבוננו קורבנות יש עדיין והרבה, אלא שבגלות היהודי היה חסר כל הגנה והיה לטרף קל לאויביו ובארץ ישראל הוא מוגן מאויביו ע”י צבא שגם אם לעתים הוא מוצא את עצמו מופתע, הוא יודע להתאושש ולהשיב מלחמה שערה והוא עדיין אחד הצבאות הטובים בעולם. להגנה הזאת יש מחיר בחיילים שנופלים על מזבח הארץ ובקורבנות למעשי טרור ובהם רבים מיוצאי קהילת יהודי דבדו ואוג’דה שלהם מוקדש דף ההנצחה הזה.
הם נפלו במערכות ישראל מ”מלחמת העצמאות” של קום המדינה ועד “חרבות ברזל” של ימינו אלה, בין המערכות, בפעולות מבצעיות ובפיגועי טרור.
יש ביניהם אחים שנקברו באותו יום, בני דודים ובהם שניים שנפלו באותו יום, דוֹד ואחיין שנקרא על שמו, שני גיסים ובני משפחה שנולדו באותה שנה ולמדו באותו בית ספר. תופעות שהן מעבר לסבירות הסטטיסטית שרק יד הגורל יכולה להסביר.
כפי שנראה בהמשך יד הגורל ניכרת היטב גם בתופעות אחרות, כמו הזיקה שבין הקורבנות של בני הקהילה של יוצאי דבדו ואוג’דה בפרעות במרוקו, לחללים שנפלו על מזבח הארץ ואפילו במקומות הקבורה שלהם.

 

• רשימת החללים

שם	נפל ביום		שם	נפל ביום
מאיר הכהן סקלי	5/6/1967		שלמה מאיר הכהן סקלי	18/2/1989
אברהם הכהן סקלי	21/10/1967		יעקב הכהן סקלי	21/10/1967
אורי הכהן סקלי	10/6/1982		יצחק הכהן סקלי	10/6/1982
מאיר הכהן סקלי	13/6/1982		יוסף הכהן סקלי	20/4/1949
מימון הכהן סקלי	9/11/1980		רחמים הכהן סקלי	7/10/1973
אליהו הכהן סקלי	14/4/1979		שמעון הכהן סקלי	4/4/1951
אהרן בן חמו בן יצחק ועליזה	10/5/1977		אהרן בן חמו בן יעקב ולאה	8/6/1967
יצחק בן שושן	7/10/1973		רחמים בן שושן	15/10/1973
שמעון בן שושן	13/4/1951		שלמה טובול	6/6/1967
יורם אמסלם	5/6/1986		נועה מרציאנו	15/11/2023
מיכל ביאזי (מרציאנו)	16/7/1978		עופר בן ארי (בן חמו)	23/12/2015
41 הרוגי הפוגרום באוג’דה וג’רדה				7 – 8 ביוני 1948

• יד הגורל מתעתעת בסטטיסטיקה.

כשהתחלנו ללקט את המידע לצורך הפוסט, הופתענו לגלות עוד ועוד חללים מבני הקהילה שלא ידענו עליהם קודם, אבל זאת לא הייתה ההפתעה היחידה שציפתה לנו.
ככל שהמשכנו גילינו דברים שהותירו אותנו משתאים, כך לגבי הקשר המשפחתי בין החללים שנפלו על הגנת הארץ, לקורבנות הפרעות במרוקו וכך לגבי מקומות הקבורה של החללים.
אירועים שהסיכוי הסטטיסטי להתרחשותם שואף לאפס מתרחשים בזה אחר זה. הגורל מתעתע בסטטיסטיקה ובגדול ! שתי דוגמאות כאלה נמצאות בין קבריהם של בני משפחת הכהן סקלי שטמונים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.
◊ ארבעה קברים צמודים 
הסיכוי ששני בני משפחה יקברו בקברים צמודים זה לזה בבית קברות צבאי שבו אלפי קברים שואף לאפס גם סטטיסטית וגם אינטואטיבית. והנה בחלקה 3 שבאזור ד’ לא שניים ולא שלושה, כי אם ארבעה קברים צמודים זה לזה הם מבני משפחת הכהן סקלי, שני האחים אברהם ויעקב כהן סקלי מדאר זאגורי, מאיר כהן סקלי מדאר שמיען ושלמה טובול שאמא שלו היא מדאר עקוש של משפחת הכהן סקלי. (לצפייה לחץ כאן)

◊ וארבעה קברים סמוכים
כשביקשתי להוסיף לדף ההנצחה את אורי הכהן סקלי שאת הוריו ובני משפחתו אני מכיר היטב, הופתעתי לגלות שקברו (שורה 5) נמצא ממש בסמוך לקברו של אחי המנוח מימון (שורה 2). ואז הגעתי אל יצחק הכהן סקלי שהוא בן דוד מדרגה שניה של אורי ולמרבה ההפתעה הקבר שלו באותה חלקה ובאותה שורה שבה קבור אורי.

אבל הסיפור של יד הגורל בחלקה הזאת איננו רק בסמיכות הקברים.
* יצחק קרוי על שמו של יצחק הכהן סקלי מדאר Bousetsa
* משה אביו של יצחק וכך גם משה אביו של אורי קרויים על שמו של משה הכהן סקלי מדאר Bousetsa.
* משה ויצחק הכהן סקלי מדאר Bousetsa הם שני אחים שנרצחו באוֹטַט באישון לילה של ערב שבת 16/9/1922 ע”י פורעים ערבים,  והם קבורים בקברים סמוכים בבית הקברות של דבדו.
* כמו משה ויצחק שנרצחו באותו לילה גם צאצאיהם אורי ויצחק נפלו באותו יום 10/6/1982 וכמותם גם הם קבורים בקברים סמוכים.
* משה ויצחק כהן סקלי מדאר Bousetsa שנרצחו במרוקו הם גם אחים של סבתא של מימון הכהן סקלי (שורה 2)
ארבע שורות קברים שרצה הגורל ששלושה מתוכם הם בני הכהן סקלי מנציחים את זכרם של שניים מאבותיהם שנרצחו בידי פורעים ערבים במרוקו.
והגורל עדיין כאן…
כשביקרתי באחד הימים בביתו של האחיין שלי מאיר ושוחחנו על הפוסט הזה שמנציח את החללים מבני הקהילה, סיפרה לי אשתו אֶתִי על בן דודה מאיר הכהן סקלי שנפל בקרב בלבנון. אֶתִי יש לציין נושאת את השם כהן סקלי עוד בטרם נישאה למאיר ומוצאה מהעיר פֶס ולא מדֶבְּדוּ. מה שאֶתִי לא ידעה זה שמוצאם של כל הכהנים של פֶס הוא מדֶבְּדוּ, ואם כך מאיר בן דודה שנפל בקרב הוא כהן סקלי ששורשיו נטועים בדֶבְּדוּ.
קברו של מאיר הוא הקבר שלמראשותיו של הקבר של אורי.
חמש שורות קברים ובהם ארבעה בני הכהן סקלי.

ויש גם חללים שקבורים במקומות אחרים שהם מצאצאי האחים שנרצחו  במרוקו.
* יצחק בן שושן שנפל בקרב במלחמת יום הכיפורים הוא בן דוד אחר של יצחק כהן (שורה 5) וגם הוא קרוי על שם יצחק כהן סקלי מדאר Bousetsa.
* עופר בן ארי (בן חמו) נינה של אחותם של משה ויצחק כהן סקלי מדאר Bousetsa הי”ד נהרג בעת שהסתער בידיים חשופות על שני מחבלים בעת פיגוע דקירה שהיה בירושלים.
• ועוד….
ביום שישי האחרון ד’ כסלו תשפ”ד (17/11/2023) הובאה למנוחות נועה מרציאנו הי”ד ששירתה כתצפיתנית בגבול עזה, נחטפה ונרצחה ע”י החמאס. כששוחחתי היום עם הרב מרציאנו הוא סיפר לי שבספר הגיניאולוגי על יהודי דבדו שהוא כתב, רשום הי”ד ליד שני האחים דוד מרציאנו ויצחק מרציאנו מדאר Alouga שהם מאבות השושלת שלה, לציין שנרצחו ע”י ערבים. 

• הקשר בין קורבנות הפרעות במרוקו לחללי צה”ל

בדף אחר של האתר סיפרנו על העוול ההיסטורי המתמשך כלפי 41 קורבנות הפרעות באוג’דה וג’ראדה, שנרצחו אך ורק בשל הפעילות המחתרתית הציונית של הקהילה היהודית באוג’דה ולפי העדויות שהצגנו, אין עוררין על כך שקורבנם היה על מזבח המולדת. לאחרונה הנציחה עיריית שדרות את הקורבנות בקריאת כיכר לזכרם ואולם עד היום 75 שנה אחרי הפרעות, הם לא זכו להכרה הממלכתית שהם ראויים לה מצד מדינת ישראל ואם כבר יש לנו מקום להנציח בו את חללנו, זאת ההזדמנות לתקן גם אם בזעיר אנפין את העוול ולפיכך הוספנו את רשימת הקורבנות וסיפורם אחרי רשימת החללים.
◊ הגורל המקשר בין קורבנות הפרעות וחללי המערכות
בדף המספר על הפרעות מופיע תיאור של הקשר בין חללי צה”ל לקורבנות הפרעות ואנחנו שבים אליו כאן כחלק מהתערבות הגורל שתיארנו קודם.
* יוסף הכהן סקלי עלה ארצה מיד לאחר הפרעות האכזריות שבהן נרצחה דודתו מחה הכהן סקלי והוא נהרג בקרב פחות משנה לאחר שעלה ארצה.
* קמי הכהן סקלי היתה ילדה בת 8 בעת הפרעות, ראתה לנגד עיניה את הטבח ואת רצח הדוד אצלו התארחה. פעמיים התדפקו על דלת ביתה קציני צה”ל, בפעם הראשונה כדי להודיע על אחיה אהרן בן חמו  שנהרג בעת מילוי תפקידו ובפעם שנייה כדי להודיע על בעלה מימון הכהן סקלי שנפל בעת שירותו.
* הרב שלמה הכהן זאגורי היה רב ודיין באוג’דה בזמן הפרעות ויש להניח שהיה מעורה היטב בפעילות המחתרתית הציונית. בתקופת מלחמת ההתשה הביא הרב לקבורה את שני בניו שנהרגו בעת טיבוע המשחתת אח”י אילת.
לרשימת חללי הפרעות באוג’דה וג’ראדה

• סיפורי החללים

 

 

מאיר כהן סקלי

את מאיר שהוא בן למשפחת הכהן סקלי הכרתי בבית הספר היסודי “ענף החיים” שבו למד בכיתה מתחתי ואני זוכר אותו משם כנער שבלט מאד במראהו הנאה והספורטיבי. הוא נולד באוג’דה ועלה ארצה בשנת 1956 שבה עלו גם רוב בני משפחת הכהן סקלי שגרו באוג’דה. בארץ הוא גר באבו טור שבירושלים השוכנת במרחק של מספר קילומטרים משכונת מקור חיים שבה גרתי ואתם בבית גרה גם סבתו סעידה (שהיא אחות של אחת הסבתות שלי) שבאופן תדיר הייתה עושה את הדרך הארוכה הזאת על רגליה שלה. כמוני גם רבים אחרים שהכירו אותה זוכרים היטב את התמונה שלה כאישה זקנה כשהיא גומאת לאיטה בפסיעות קטנות את המרחק הגדול ומעת לעת נחה בעמידה כשידה המכופפת תומכת במותנה.
כשהתגייס לצה”ל בשנת 1966 התנדב לצנחנים והוא נפצע בפעולת התגמול בסמוע, אך למרות פציעתו סירב לעבור ליחידה אחרת.
במלחמת ששת הימים הוענק למאיר עיטור וכך נכתב בתעודה:
גילה גבורה
ביום 5 ביוני 1967 בכפר שאן על יד רפיח הפעיל רב”ט מאיר כהן ז”ל ררנ”ט כנגד משאית אויב ופגע בה. לאחר מכן ירה מטווח 40 מטר בררנ”ט על טנק ט- 34 והצית אותו כשהוא מפעיל את הררנ”ט מדופן הזחל”ם. רב”ט מאיר כהן ז”ל נהרג מפגיעה ישירה של פגז שנורה מטנק אחר.
על מעשה זה הוענק לו עיטור העוז
נולד באוג’דה ביום 1/11/1947
נפל בקרב ביום כ”ו באייר תשכ”ז  5/6/1967
בנם של שלמה ושמחה הכהן סקלי.

שלמה מאיר הכהן סקלי

פחות מחודשיים לאחר נפילתו של מאיר נולד לאחותו מזל בן, אשר קיבל את שמו של דודו והוא נקרא שלמה מאיר. לימים כשהוא גדל ומתגייס לצה”ל הוא מתנדב לחטיבת גבעתי.
לקראת תום שירותו ביום שבת 18/2/1989 תוך כדי שהוא הולך עם חברו לכותל כדי להתפלל תפילת מנחה מתנפלים עליהם חמישה ערבים שארבו להם סמוך לשער ציון ודוקרים אותו בכל חלקי גופו.
האחיין שלמה מאיר הכהן סקלי מצטרף לדודו מאיר הכהן סקלי ברשימת חללי צ.ה.ל.
התבלט באהבת הארץ ואהבת האדם וחבריו העידו עליו שהיה סוחף וכובש לבבות בחוש ההומור ובכושר הארגון שלו.
כשהוא נולד גרו הוריו של שלמה מאיר מרחק פסיעות מביתנו שבמקור חיים. אביו מרדכי (מריטך) ודודיו התפללו בבית הכנסת הקטן שלנו שהמנגינות והלחנים שהסתלסלו בו הגיעו אליו מדבדו. סבו אברהם דיעקוש ישב בכיסא הצמוד לזה של סבא יוסף היה גוזר על עצמו מעת לעת  צום של שבוע ימים רצופים!! .
נהרג ביום י”ג באדר א’ תשמ”ט 18/2/1989
בנם של מזל ומרדכי הכהן סקלי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

            יעקב הכהן סקלי                       אברהם הכהן סקלי

ביום 21 באוקטובר 1967 ארבעה חודשים לאחר נפילתו של מאיר במלחמת ששת הימים יוצאת משחתת חיל הים אח”י אילת לסיור בט”ש והפגנת ריבונות לאורך חופי סיני כשעל סיפונה אנשי הצוות של המשחתת וחניכי קורס חובלים שהצטרפו לאותה הפלגה לצרכי אימון. במבואות פורט סעיד נורים על המשחתת ארבעה טילי סטיקס ומטביעים אותה. 32 חיילים נהרגים ו-15 נעדרים. בין ההרוגים יעקב כהן שהיה מאנשי הצוות של המשחתת ואברהם כהן שהיה אחד מחניכי קורס חובלים שהצטרפו להפלגה, שניהם בניו של הרב שלמה הכהן סקלי. הם הובאו לקבורה בחול המועד סוכות כשהמוני אדם מלווים אותם בדרכם האחרונה.
לימים באחת מתכניות הטלוויזיה של ערב יום הזיכרון יספר הרב גורן על אותה הלוויה, כיצד השתומם לראות את האב רבי שלמה הכהן סקלי נפרד משני בניו במשפט קצר אחד “כי מעפר באתם ואל עפר תשובו” שכן הלכות חול המועד אינן מתירות הספדים.
הרב שלמה הכהן סקלי שימש כרב של העיר תאוורירת וחבר בית הדין הרבני באוז’דה ואני זוכר אותו היטב כשהיה בא בהדרת לבושו לבקר את אבי במיטת חוליו בביתנו שבמקור חיים, וכמי ששירת באותם הימים על אחד מכלי השייט של חיל הים אני זוכר היטב את אירוע הטביעה של אח”י אילת.
נפלו בעת מילוי תפקידם ביום י”ח בתשרי תשכ”ח 21/10/1967
בניהם של שלמה ואסתר הכהן סקלי.

 

שלמה טובול

שלמה בנם של מסעוד וקמרה נולד באחפיר ששוכנת מרחק של כ- 35 ק”מ מאוג’דה ונודעת גם בשם Martimprey-du-Kiss. מצד אמו קמרה, שלמה הוא בן למשפחת הכהן סקלי מהענף של דאר עקוש. לא הכרתי את שלמה ולא את אמו קמרה אך אני זוכר היטב את בני המשפחה של דאר עקוש שבמרוקו גרו בתאוורירת ובארץ בשכונת מקור חיים בירושלים. משפחה מיוחדת במינה בנועם הליכותיה, בצניעותה ובדרך הארץ שלה.
שלמה עלה לארץ עם הוריו בשנת 1949 כשהוא בן שבע ולמד בפנימייה “אלוני יצחק”. מספרים עליו שהתמסר לספורט,  היה עם רוח טובה וקלילות של ילדות מבוגרת האירה את פניו. גויס לצה”ל בנובמבר 1959 לחיל השריון, אשר אותו ואת מפקדיו אהב בכל לב. למרות שנפצע באימונים מרסיס רימון ביקש וחזר לשירות הצבאי.
ערב מלחמת ששת הימים נקרא למילואים ולפני צאתו הרגיע את אמו לבל תדאג וכי במהרה ישוב הביתה.
שלמה נהרג בקרב שין בשין באזור ג’בל-ליבני שבסיני ביום השני לקרבות. תחילה הובא לקבורה זמנית בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.
במכתב תנחומים של מפקד יחידתו אל המשפחה הוא כתב להם כי בנם הקריב את חייו “למען יהיה העם שאנן, בוטח ושליו”.
נולד ביום י”ט בסיון תש”ב 4/6/1942
נפל בקרב ביום כ”ז באייר תשכ”ז  6/6/1967
בנם של מסעוד וקמרה טובול.

 

אורי הכהן סקלי

פסיעות אחדות מבית משפחת הוריו של שלמה מאיר וממש בסמוך לבית הכנסת שלנו שבמקור חיים גר אליהו הכהן סקלי (Bousetsa). אדם מקסים ומיוחד שהחיוך שכמעט שלא מש מפניו היה לו לסמל. אחת מבנותיו של אליהו שוּלָה נישאת לבן דודה משה בנו של הרב דוד הכהן סקלי (רבי דוּדוּ) וביום ו, בכסלו תשכ”ב 14/11/1961 הם מביאים לעולם את בנם בכורם אורי.
למד בבית ספר “גאולים” שבשכונת בקעה והיה פעיל במשמר האזרחי. לקראת גיוסו הצטרף לגרעין “אורעד” של הנח”ל ותקופה קצרה שירת בשל”ת בחניתה.
כשהתגייס לצה”ל בשנת 1980 קבעו לו בבקו”מ כושר גופני לקוי אבל הוא לא השלים עם הקביעה הזאת והתעקש עד אשר הצליח לעבור את מסלול הטירונות של חי”ר אותו סיים בהצטיינות ונשלח לקורס מכ”ים.
כשפרצה מלחמת שלום הגליל היה עם היחידות הראשונות שהתקדמו בגזרה המזרחית.
נפגע ונהרג כאשר היחידה שלו הותקפה ע”י חיל האוויר הסורי.
מפקדו מספר עליו שהוא “נחשב לאחד ממקימי מחלקת המרגמות שבה שירת ושהוא בלט בחוסנו ובעקשנותו לדברים שאינם קלים” והוא מציין גם את “בת הצחוק המיוחדת שלו” שלנו היא הזכירה את החיוך התמידי שהיה על פניו של הסבא שלו אליהו.
נפל בקרב ביום י”ט סיון תשמ”ב 10/6/1982
בנם של שולה ומשה הכהן סקלי.

 

יצחק הכהן סקלי

באותו היום שבו אורי נפל בגזרה המזרחית של בקעת הלבנון נחתו כוחות הצנחנים מן הים ובין הלוחמים היה גם יצחק הכהן סקלי שהוא בן דוד שני של אורי.
בצעירותו למד בבי”ס כרמלי ומשם המשיך לבית חינוך תיכון, בילה הרבה בבית הנוער של עמק רפאים שבו הנציחה משפחתו את זכרו היה שם דמות מרכזית.
הרבה לחייך, אהב לטייל, אהב את הים, לפרוט על גיטרה ובעיקר אהב לשיר.
התנדב לצנחנים מפקדיו מעידים עליו כמי שהתנדב לכל קריאה, עובד ללא ליאות וצייתנות לצו וכי האימונים המפרכים וקורס הצניחה חישלו את גופו והפכו אותו מנער ביישן לגבר מוצק וחסון.
לאחר הנחיתה מהים נפל איציק בקרב עם הקומנדו הסורי.
נפל בקרב ביום י”ט בסיון תשמ”ב 10/6/1982
בנם של שמחה ומשה הכהן סקלי.

 

מאיר הכהן סקלי

באחד הימים בהם הייתי עסוק בהכנת הפוסט הזה ביקרתי בביתו של האחיין שלי מאיר ותוך כדי שיחה סיפרתי על הפוסט החדש שאני מתכוון להעלות לאתר וכששמעה אותי אשתו אֶתִי היא מיד סיפרה לי על בן דודה מאיר שנפל בקרב בלבנון.
אֶתִי נושאת את השם כהן סקלי עוד בטרם נישאה למאיר, אלא שהשורשים שלה הם מהעיר פֶס ולא מדֶבְּדוּ, כך לפחות היא חשבה, עד אשר גילינו שלמעשה מוצאם של כל הכהנים של פֶס הוא מדֶבְּדוּ, ואם כך מאיר בן דודה שנפל בקרב בלבנון איננו רק כהן סקלי אלא שגם שורשיו הם מדֶבְּדוּ.
כשהמשכתי ובדקתי אודות מאיר גיליתי לתדהמתי שהקבר שלו ניצב בחלקה שבה טמונים שלושה בני סקלי נוספים.
מאיר סיים בהצטיינות את לימודיו בתיכון הימלפארב שבירושלים, התנדב למשמר האזרחי וכשהתגייס התנדב לצנחנים. לאחר תקופת שירות כמ”כ נשלח לקורס קצינים אותו סיים בהצטיינות.
במלחמת שלום הגליל הגיע עם יחידתו עד למבואות ביירות.
נפל בקרב ביום כ”ג בסיון תשמ”ב 13/6/1982
בנם של מאיר וחווה הכהן סקלי.

 

 

יוסף הכהן סקלי 

בשיחה שהייתה לי עם  מוריס בן שושן שבעבר כיהן כחבר מועצה וסגן ראש העיר בעיריית עכו,  הוא סיפר לי על חייל בשם יוסף הכהן סקלי מתאוורירת שהיה פקוד שלו  שנהרג במלחמת העצמאות שקבור בקבר אחים ברחובות, וכששאלתי מהי הסיבה בגללה הוא נקבר בקבר אחים הוא השיב לי שגופתו הושחתה.
יוסף כך יתברר לי מאוחר יותר הוא בן משפחה מצד אשתו של מוריס (דאר למגרוד).
יוסף היה כנראה ראשון הנופלים על מזבח הארץ מקרב צאצאי הקהילה של יהודי דבדו.
גם כאן עובר החוט המקשר בין הרוגי הפרעות והפוגרומים במרוקו לבנים שנפלו על הגנת הארץ. יוסף נהרג פחות משנה אחרי הפוגרום בג’רדה ואוג’דה שבו נרצחה דודתו מחה הכהן סקלי.
יוסף נולד בתאוורירת ועלה ארצה בשנת 1948 ומיד עם בואו גויס לצבא ונפל בקרב על יד בית גוברין. 
בנם של זהרי ואהרן הכהן סקלי
נפל בקרב ע”י בית גוברין ביום כ”א ניסן תש”ט (20.4.1949) והוא בן 19 שנים.
נקבר בקבר אחים בחלקה הצבאית שבבית הקברות ברחובות.

 

 

מימון הכהן סקלי

מימון היה בשירות מילואים כאשר תוך כדי מסדר חולים במרפאה שבמחנה שנלר קיבל דום לב. בשנים האחרונות לחייו הוא התרוצץ בין מספר פרוייקטים של בנייה אותם ניהל בירושלים ועמד לפני התחלה של פרויקט בנייה אישי שלו ביחד עם חברו ושכנו פרופסור יהודה אלקנה.
התברך בשנינות, חדות מחשבה ושיקול דעת יוצאי דופן וחוש ההומור שלו היה ייחודי רק לו. בפוסט “נר לזכרם” שבאתר זה אפשר לקרוא את הדף שנכתב לזכרו.
נפל בעת שירותו ביום א’ בכסלו תשמ”א 9/11/1980
בנם של יוסף וזהרה הכהן סקלי.

 

 

אהרן בן חמו

שתי שמחות היו לה למשפחת בן חמו בשנת 1958 לידתו של אהרן הבן, ונישואיה של קמי הבת. עשר שנים קודם בשנת 1948 כשלושה שבועות אחרי הכרזת העצמאות של מדינת ישראל מתחולל באוג’דה ובג’רדה פוגרום שבו נרצחים 42 יהודים שרובם ממשפחת הכהן סקלי. קמי שהייתה אז ילדה קטנה צופה בפוגרום מבעד לחבית פתוחה משני צידיה, אליה “תחב” אותה דודה כדי להסתירה מפני הפורעים והיא רואה משם את היהודים הנטבחים ובהם הדוד שדאג להסתיר אותה.
כמעט שלושים שנה לאחר אותה טראומה מגיעים חיילי קצין העיר כדי להודיע לה על נפילתו של האח אהרן באסון הנ”ד וכעבור שנתיים נוספות הם פוקדים אותה שוב, הפעם כדי להודיע על מותו של מימון בעלה בעת שירותו.
אהרן למד בבית הספר היסודי ‘מורשת’ שברחובות ובישיבה תיכונית בצפת. הגיע להישגים גבוהים מאד, ומנהל ביה”ס יודע לספר שזה היה תודות לשקדנותו הרבה. המורים והחברים ללימודים מספרים עליו שהיה מיוחד במינו בנועם הליכותיו ובעדינות נפשו וכי היה מלא באהבה ונתינה לזולת. בישיבה שבצפת ראו בו כעילוי.
היה מאד מסור להוריו ולמשפחתו והקדיש הרבה מזמנו לספורט. התגייס בשנת 1976 והתנדב לצנחנים ומספרים עליו שתמיד היה ראשון להתנדב. בכל מקום שלמד או שירת בו חוזרים ומתארים אותו כאדם ישר והגון.
אהרון נספה בעת מילוי תפקידו בהתרסקות מסוק בבקעת הירדן באסון שלימים ייקרא אסון הנ”ד לזכר 54 החיילים שנהרגו בו.
נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ”ג באייר תשל”ז (10.5.1977)
בנם של יצחק ועליזה בן חמו

 

 

אהרן בן חמו

בן נוסף למשפחת בן חמו הענפה שמוצאה מדבדו שנפל במילוי תפקידו וגם שמו הוא אהרן.
המשפחה עלתה לארץ בשנת 1951 מטאוורירת שם סיים את לימודיו היסודיים, בארץ למד שלוש שנים בישיבה התיכונית “הדרום” אשר ברחובות. השתייך לתנועת “בני עקיבא”.
לא רק תלמיד טוב היה שם אלא ששימש כחונך לתלמידים חדשים.
כשהוא היה עדיין תלמיד ב”ישיבה” פרצה מערכת-סיני ואהרן התחפש לחייל והלך במדבר לשם “ביקור להנאתו”.
התגייס לצה”ל בנובמבר 1958 ושירת בחטיבת “גולני”. גמר קורס מ”כ והתמחה בחבלה ובסיירות. בימי-החופשה לא בא הביתה לנוח מאימוניו המפרכים אלא עבד קשה ותמך באביו. עם שחרורו מצה”ל חיפש אהרן מקצוע ואחרי השתלמויות התחיל לעבוד בשדה התעופה בלוד שם עבד כסגן מכונאי ראשי .
ערב פרוץ הקרבות במלחמת ששת הימים היה צריך לעבור השתלמות בירושלים אבל התכנית לא יצאה לפועל. במלחמת ששת הימים היה סמל חבלה נקרא למילואים ובקרב שנערך ממערב לביר- גפגפה שבסיני ביום הרביעי למלחמה, נהרג בהתקפת האויב על חניון הלילה של גדודו. הניח אשה בהריון וילד בן שנתיים.
לאחר המלחמה נולדו לו זוג תאומים, אריאל ונורית. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.
בספר “על במותיך חלל” בהוצאת חברים לנשק הובאו תולדותיו.
הונצח בעיר לוד בבית הכנסת “בית אהרן” וכן ברחוב הקרויים על שמו.
נפל בקרב ביום כ”ט באייר תשכ”ז (8.6.1967)
בנם של יעקב ולאה בן חמו

 

 

יצחק בן שושן

משפחת בן שושן הייתה אחת המשפחות הענפות בקהילת יהודי דבדו ואחד מבתי האב שלה היה זה של יצחק בן שושן. שִמְחָה שהיא אחת מבנותיו של יצחק נישאה למשה הכהן סקלי ויעקב שהוא אחד מבניו נישא לרוזט שאף היא ממשפחת בן שושן. גם ליעקב וגם לשמחה יש בן שנושא את השם יצחק האחד שהוא הכהן סקלי שנהרג במלחמת לבנון (ראה למעלה) והשני הוא יצחק בן שושן שנהרג במלחמת יום הכיפורים.
נולד בעכו ביום כ’ בכסלו בשנת תשי”ד 27/11/1953. מתארים אותו כבחור עם מרץ, סקרן ומאד שקדן. מלא חיוניות, חובב ספורט מושבע, רקדן מצטיין שרקד בלהקת הרוקדים של עכו והדריך את בני הנוער במחול. מראשוני הפעילים במועצת הנוער וחבר בה ועיקר שאיפתו הייתה לקדם את בני הנוער של העיר סיפרה אחת מחברותיו. הזמין אמנים ידועי שם ואגן טיולים ובקיצור פעילות חברתית שמילאה את כל זמנו.
גויס לצה”ל באוגוסט 1972 והתנדב לשריון שם מספרים עליו כי “בשעות מבחן התאמץ איציק, הפגין כושר סבל ועמד בכל הדרישות. אחר כך, בהפסקות, השתולל והתפרק בצחוק קולני, כשהחיוך איננו מש משפתיו. תמיד היה עליז, הזדרז להסיר מעליו את האבק במקלחת קרה כקרח”.
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הוא נשלח מבית הספר לשריון שם עבר קורס מטק”ים לחזית הדרום ופעל כטען – קשר ביחידת הטנקים.
נהרג מאש המצרים בקרב שריון בשריון שהתנהל ברכס “נוזל” בגזרה המרכזית של של תעלת סואץ.
במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקד היחידה שלו “…. הכלי בו לחם יצחק השמיד כלי אויב רבים….דבק במשימתו תוך גילוי אומץ והכרה בשליחות שמילא”.
בנם של רוזט ויעקב בן שושן
נפל בקרב ביום י”א תשרי תשל”ד (7/10/1973)

 

 

רחמים בן שושן

 

סיפרנו קודם על יצחק ממשפחת בן שושן שנולד בעכו בשנת 1953 ונהרג במלחמת יום הכיפורים ואנחנו חוזרים עכשיו לאותה עיר ולאותה שנה כדי לספר על רחמים בן שושן שנולד באותה שנה ובאותה עיר ולא רק זה, הוא גם למד באותו בית ספר והגורל רצה שגם יהרג באותה המלחמה ואפילו באותה הגזרה של תעלת סואץ.
רחמים נולד בשנת 1953 ולמד בבתי הספר “התומר” ו “ביאליק” והמשיך לתיכון “דרסקי” שבעכו.
הדריך בקן של “הצופים” ובחוגים שונים בתחום התרבות והחינוך, ספורטאי מצטיין ושחקן בקבוצת הכדורגל של “הפועל עכו” ואת זמנו הפנוי הקדיש לתחביב הציור שלו.
הקפיד על ניקיונו והתהדר בלבושו המסודר וחבריו הצמידו לו את כינוי החיבה “רחמו”.
התגייס לצה”ל באוגוסט 1971 והתנדב לצנחנים והמשיך לסיירת שקד ממנה נשלח לסיני בתפקיד מש”ק סיירים.
הוא היה חייל טוב ואהוד על חבריו ועל פקודיו, משום שהקפיד לדאוג להם ולנוחותם. ואמנם רבים מהם לא ישכחו כיצד דאג תמיד להכין להם משקה חם בשובם ממארבים וממרדפים. תקופה ארוכה שירת בסיני והשתתף במרדפים ובפעולות שונות.
מפקדו אמר עליו שהוא היה “חייל מעולה ובעל יכולת ורמה גבוהות”.
הוא השתתף בפריצת הדרך בצומת “טרטור-לכסיקון”, באזור “החווה הסינית” שבסיני. ובקרב שהיה שם נפגע הזחל”ם שלו והוא נהרג.
הונצח בספר תורה שהוכנס לזכרו לבית כנסת “תפילת דוד”.
בנם של אהרן ועליזה בן שושן
נפל בקרב ב”חווה הסינית” ביום י”ט בתשרי תשל”ד (15/10/1973).

 

 

 

שמעון בן שושן

אחד החללים הראשונים מבין הצאצאים של קהילת יהודי דבדו, נולד בשנת תרפ”ט (1929) בתאוורירת ולמד שם ב”תלמוד-תורה”  ובבית הספר הצרפתי.
עלה ארצה באוקטובר 1948 והתגייס לצה”ל, התגייס לצה”ל בסוף 1949.
נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שבהר-הרצל. הניח אשה, שני בנים ובת שנולדה כחודשיים אחרי שהוא נפל.
בנם של מכלוף ומסעודה בן שושן
נפל בעת מילוי תפקידו ביום ז’ בניסן תשי”א 13.4.1951

 

שמעון הכהן סקלי

שמעון בנם של שלמה הכהן (מדאר תז’אז’א) וקמירה נולד בגרסיף בשנת 1932. עלה ארצה בשנת 1948 כשהוא בן 16 והספיק ללמוד שנתיים בבית ספר תיכון. לפני שהתגייס עבד מספר חודשים כפועל בנין.
התגייס לצה”ל בדצמבר 1951 ונפל בקרב בגבול הצפון באל חמה.
נקבר בבית הקברות הצבאי בהר הרצל
נפל בפעילות מבצעית ביום כ”ז באדר ב’ תשי”א (4/4/1951)
בנם של שלמה וקמירה הכהן סקלי

 

 

מיכל ביאזי (מרציאנו)

קהילת היהודים שמוצאם מדבדו על כל שלוחותיה בארץ ובעולם חבה חוב גדול מאין כמוהו לאדם מיוחד במינו שכל עיתותיו קודש לחקר ותיעוד מורשת יהודי דבדו, זהו החוקר והגיניאולוג הרב אליהו מרציאנו שכתב עשרות ספרים ומאמרים על יהודי דבדו ומורשתם. לצורך עבודתו הוא אף שהה חודשים ארוכים כשהוא בגפו בעיירה דבדו על מנת לשמר ולתעד את בתי העלמין היהודיים.
בלעדיו רק בודדים מצאצאי הקהילה היו מודעים למורשתם ובזכותו ורק בזכותו יש כיום התעניינות בלתי פוסקת מצד רוב בני הקהילה ובהם בני הדור הצעיר, במקורות ובשורשים  שלהם.
גם את קיומו של האתר הזה אפשר לזקוף בראש וראשונה לזכות פועלו של האדם היקר הזה שעושה את מלאכת הקודש שלו בצניעות ובמסירות אין קץ ימים כלילות ולמרבה האירוניה אנחנו נדרשים אל הדף הזה שבאתר כדי להנציח את בתו שלו אשר נהרגה בפעולת טרור של מחבלים בני עוולה.
מיכל נולדה בי”א בתמוז תשל”ח 16/7/1978. למדה בתיכון לבנות ע”ש אוולינה דה רוטשילד. צעירה יפת מראה, ביישנית משהו ודעתנית. בעלת מידות טובות רבות שהייתה אהובה על הבריות וכדברי אביה “ריחה הטוב נודף כמו פרח בגן”.
גרה בשכונת גילה בירושלים ובבוקר יום שלישי 18/6/2002 היא אמורה היתה להתחיל השתלמות אליה נשלחה מטעם משרד התיירות שבו עבדה.
כדרכה מידי בוקר היא נסעה עם בעלה ברק ביאזי ברכבם הפרטי אך מיד בצאתם לדרך היא נזכרה ששכחה בבית תיק עם בגדים שהיא רצתה לקחת אתה כדי שתוכל להתלבש לאירוע משפחתי שהם תכננו ללכת אליו באותו יום.
מאחר שלא רצתה לאחר להשתלמות היא ביקשה מבעלה שיחזור הביתה כדי להביא לה את מבוקשה והיא עצמה עלתה על אוטובוס “אגד”, קו 32א בדרכו מגילה למרכז העיר.
מחבל מתאבד פלסטיני, שעלה לאוטובוס, פוצץ את עצמו זמן קצר לאחר מכן, בסמוך לצומת “פת”.  19 בני אדם ובהם מיכל נרצחו ועשרות נפגעו כתוצאה מהפיצוץ.
הונצחה בבית כנסת הקרוי על שמה ששוכן סמוך לבית אביה.
בת 23 במותה.
נהרגה ביום י”א בתמוז תשל”ח 16/7/1978
בתם של הרב אליהו וזהרה מרציאנו.

 

 

 

עופר בן ארי (בן חמו)

משה ויצחק הכהן סקלי שהם שני אחיה של הסבתא רבא של עופר מצד אמו נרצחו בדם קר ע”י פורעים ערבים במרוקו ועופר נהרג בשעה שהסתער באומץ רב על מחבלים שרצו לפרוע ביהודים במדינת ישראל ואולי עובדה כאובה זאת ממחישה את דבריה של יפעת רעייתו כאשר בהספד שנשאה לבעלה היא פונה לאלוהים “…. ומבקשת ממך להחיש את הגאולה למען עמך הנרדף והקדוש”, אולי רוצה לומר שהשיבה לציון ותקומתו המחודשת של עם ישראל במולדתו היא שלב אחד של הגאולה ולכשתושלם הגאולה אותה היא מבקשת להחיש עם ישראל לא ידע עוד קרבנות.
עופר נסע ברכבו כאשר בסמוך לשער יפו הוא מבחין בפיגוע דקירה המתרחש על המדרכה שליד ומיד הוא יוצא מהרכב ומסתער עליהם בידיים חשופות. תוך כדי שהוא נאבק בהם הוא נכנס לקו האש של שוטרות מג”ב שירו על המחבלים ונהרג.
עופר הוא דוגמה ומופת להקרבה עילאית שגילם במותו את הדרגה הגבוהה ביותר של אלטרואיזם. אל מול הגבורה של עופר ניצבת אצילות הנפש העילאית של בני משפחתו כולם אשר חשו צורך להגן על חיילות המג”ב שירו והרגו את עופר בשוגג. “הן עשו את המוטל עליהן, אני לא יכולה לדמיין את רגשות האשם שתוקפים אותן”.
המפגש המרגש בין אלמנתו ובנותיו של עופר בן ארי ז״ל לבין לוחמות מג״ב שירו בו בטעות למוות

בנם של שמעון ושושנה בן חמו
נהרג בפעולת איבה ביום י”א בטבת תשע”ו 23/12/2015

 

 

רחמים הכהן סקלי

נולד במרוקו ביום ב’ בכסלו תשט”ו למשה (Bennafah) ושמחה (Benhida) שניהם מבית הכהן סקלי. כשעלו ארצה בשנת 1955 הם גרו במעלות ומשם עברו לעכו. היה ילד עירני ומיוחד ומספרים עליו שכאשר היה תלמיד בי”ס במעלות ביקר שם אלוף מוטה גור ונפגש עם תלמידים ומורים ולאחר מכן אמר “עם בני נוער כמו רחמים אפשר לשנות את פני מעלות”. מוריו אמרו עליו ש “היה ראשון בין ראשונים”. התבלט בכושר מנהיגות ובאווירה שתמיד יצר סביבו.
גויס לצה”ל בפברואר של שנת 1973 והוצב לחיל השריון. אחרי הטירונות השתלם במקצועות הטנק ושירת כנהג טנק במרחבי סיני. חייל מצוין שאפשר תמיד לסמוך עליו. הוא מעולם פני ידיד ריקם והשתדל לכתוב ולטלפן להוריו כדי להסיר מליבם דאגה.
כשפרצה המלחמה הייתה יחידתו של רחמים פרוסה לא הרחק מקו התעלה. הוא לחם באומץ כשהוא נוהג את הטנק לעבר קו המים סמוך ל”חווה הסינית”.
במכתב שכתב מפקד היחידה למשפחה הוא מתאר “במהלך התנועה לעבר האויב עלה הטנק על מארב ואנשיו נלחמו בחירוף נפש, עד שנפגע מפקדם. הצוות נטש את הטנק והמשיך להילחם לבדו בשטח, וביקש להתחבר עם כוחותינו. בשלב זה נפגע רחמים ונפל”.
דברים שנכתבו לזכרו של רחמים ע”י דודו שמואל   עם נפילתו וכעבור 40 שנה
נפל בקרב ביום י”א בתשרי תשל”ד 7/10/1973
בנם של משה ושמחה הכהן סקלי.

 

אליהו הכהן סקלי

נולד ביום י”ח בחשון תש”ך (19.11.1959) בירושלים. אביו דוד הכהן ז”ל סקלי הקפיד על הדלקת נר לזכרו של סבא יוסף מידי יום שישי מאז פטירתו.
למד בבית-הספר היסודי ‘ענף החיים’ שבשכונת בקעה והמשיך את לימודיו ב’קרית הנוער’.
המשיך ולמד בבית-הספר התיכון ‘עירוני ג” ועבר ללמוד ב’אורט חניכים’ שבירושלים.    אליהו התגייס לצה”ל בינואר 1978, עבר קורס-ספרות והוכשר לשמש במקצוע זה.
ביום י”ח בניסן תשל”ט  נפל אליהו בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל שבירושלים. השאיר אחריו הורים, תשעה אחים ואחיות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: “אלי מילא את תפקידו בנאמנות רבה לשביעות רצונם המלאה של מפקדיו בצה”ל”.
הוריו נטעו חורשה לזכרו ביער רמות.
נפל בעת שירותו ביום י”ח בניסן תשל”ט 14/4/1979
בנם של דוד וסעידה הכהן סקלי.

 

 

יורם אמסלם

נולד ביום י”א באייר תשכ”ג (2/5/1963) בנהריה.
מצד אמו כרמלה (קמי) יורם הוא נכדו של משה הכהן סקלי.
נער מפותח וחברותי מאד מעידים עליו, ולא בכדי, תחביביו של יורם לא היו מן הסוג האופייני לצעירים בני גילו, הספרים שאהב לקרוא עסקו ברפואה ואומנות, כל כך אהב, שהוא הוציא את מיטב כספו על רכישת ספרים כאלה.
ברמה החברתית אהב לארגן אירועים חברתיים והיה פעיל במועדון ספורט לפיתוח כושר.
בגיל צעיר עבר תאונת דרכים קשה שלאחריה התקשה לחזור לשגרה.
התגייס לצה”ל במאי 1981 ושובץ בחיל התותחנים.
בתחילת שירותו חלה אביו ויורם הועבר לשרת בקרבת ביתו כדי שיוכל לסעוד אותו בחוליו.
בראשית יוני 1986 נקרא יורם לשירות מילואים בגייסות השריון וביום 5/6/1986 נפל בעת מילוי תפקידו בנסיבות טרגיות.
והנה מה שכתבה עליו אחת משכנותיו: “מציצים לאחור וזוכרים את פניו המאירות, בפגישות קצרות בחדר המדרגות, בחיוך נערי מבויש, של בוקר וערב טוב. קומה שהלכה וגבהה, גבוה, דק ועדין, הצעיר מבני המשפחה, עלם חמודות. נשארו רק העצב, הכאב, ותחושת הבזבוז” , ומפקדיו אשר אתם הספיק לשרת תקופה קצרה בלבד הוסיפו “…יורם שהה במחיצתנו תקופה קצרה, התרשמנו מאופיו הנוח, והליכותיו הנעימות. מפקדי וחיילי היחידה אבלים וכואבים אתכם”.
נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ”ח באייר תשמ”ו 5/6/1989
בנם של נתן וכרמלה אמסלם.

 

נועה מרציאנו

בבוקר השבת של ה- 7/10/2023 לקראת חג שמחת תורה החלה מתקפת הפתע של החמאס על עוטף עזה. תצפיתניות אוגדת עזה ובהן נועה היו הראשונות שזיהו והתריעו על ההתקפה והן אלה שהקפיצו את הכוחות והפעילו את מערכת ה”ירי מרחוק” ומהן יצאה הקריאה בקשר “קודקוד, קודקוד, אנחנו במלחמה”.
בטרם נחטפה נועה הספיקה לשוחח עם אימה ולספר לה על החדירה ועל זה שהיא נמצאת במיגונית, ובוואטסאפ לרועי שהיה אחד מחבריה הטובים היא כתבה “יש צרחות בערבית” ואולי מתוך חשש מפני מה שעומד לקרות היה חשוב לה להוסף “אני אוהבת אתכם המון” וכאילו כדי להרגיע הוסיפה “אולי אני מגזימה” ואז בא המשפט שאחריו היא כבר לא השיבה..”יש מצב שהם פה.”
ב- 14 לנובמבר פירסם החמאס סרטון שלה בשבי, ואולם כדי לא לסייע לו בטרור הפסיכולוגי הסרט לא הופץ לציבור. מותה נקבע ביום שלאחר פרסום הסרטון.
בהכוונה של מידע מודיעיני שהתקבל מהשב”כ חולצה גופתה בסמוך לבי”ח שיפא ע”י גדוד 603 של חיל ההנדסה הקרבית והיא הובאה למנוחות 40 יום לאחר חטיפתה.
אימה תיארה אותה כילדה של אור ואהבה, ערכית וחכמה, צנועה ויפה, טהורה וזכה, אחת ומיוחדת שאין דומה לה. חבריה אמרו עליה “נועה היא חיוך, היא פשוט, באמת ובלי שום קלישאות, הבן אדם הכי טוב שהכרתי בחיים שלי”, “היא רק חיפשה שיהיה לאנשים טוב, אם זה במש”צים או בבית ספר, איפה שהיא רק יכולה היא תתרום”. ועוד סיפר “היא אהבה את התפקיד”, ושהיא רצתה “להתקדם בצבא עד לדרגת רב סרן, היא רק חיפשה איפה לתרום, היא הרגישה שהיא עושה משהו נכון, היא הייתה מעבר לדור של היום”. חברתה גל הוסיפה “היא הייתה לב ונשמה טובה, אהבה את כולם. התנדבה בכל מקום, הלב הכי רחב שיש, עם החיוך הכי כובש שיש, וגומות החן שאי אפשר לעמוד בפניהן”.
נודע לי מהרב מרציאנו שמשפחת מרציאנו של נועה היא מהענף של דאר עלוגה (Alouga) שהייתה משפחה מוכרת  ביישובים אליהם נפוצו יהודי דבדו ואני זוכר את בני דאר עלוגה שגרו בלעיון שבמרוקו.
הרב מרציאנו סיפר לי גם על שני אחים מדאר עלוגא דוד ויצחק שנרצחו במרוקו בידי ערבים.
בדיעבד התברר לי שגם מצד האם נועה ז”ל היא משושלת יהודי דבדו. האם בת למשפחת בן שושן שהייתה בדבדו אחת המשפחות הענפות. כששוחחתי עם יעקב בן שושן סבא של נועה, הוא סיפר לי שהכינוי שלהם היה דאר לבזיז ושאחרי דבדו ההורים שלו עברו לתאוורירת ואגב כך תוך כדי השיחה גילינו עוד ועוד מכרים ובני משפחה משותפים.
יהודה פוליקר בשיר לזכרה של נועה
נרצחה בעת היותה בשבי ביום כ”ה בחשוון תשפ”ד 9/11/2023
בתם של עדי ואבי מרציאנו
* ביום 15/2/2024, שלושה חודשים לאחר הירצחה של נועה, חיסל צה”ל את המחבל אחמד גול, מפקד בגדוד שאטי של החמאס שהשתתף בטבח של ה – 7 באוקטובר ולאחר חזרתו לעזה החזיק בנועה ז”ל.
* ביום 12/5/2024, ערב יום הזיכרון לחללי צה”ל הודיע דובר צה”ל שהמחבל נעים גול מגדוד שאטי של החמאס ש”היה אמון על החזקתה של נועה מרציאנו”, חוסל בסוף השבוע האחרון.
* ביום 11/9/2024 הוציאו צה”ל והשב”כ הודעה על חיסולו של עבדאללה אבו ריאלה, מחבל בגדוד שאטי של החמאס שהחזיק בנועה בהיותה בשבי החמאס.

 

גם הם נפלו על מזבח הארץ- חללי פרעות אוג’דה וג’רדה

כפי שאנחנו מספרים בהרחבה בדף המוקדש לפרעות אוג’דה וג’רדה, הבחירה של אוג’דה כיעד לפוגרום לא הייתה מקרית, אלא תוצאה של הפעילות המתמשכת של הקהילה היהודית באוג’דה, להברחת צעירים יהודים את הגבול לאלג’יריה, ממנה יוכלו לעלות לארץ כדי לסייע בהגנתה.  
במידה שרשימת הנרצחים בפוגרום אינה זמינה לחץ כאן