כיצד הגיעו היהודים למרוקו

• קשה למצוא עדויות מוצקות על הימצאותם של יהודים במרוקו בתקופה שלפני התקופה הרומאית, אבל עפ”י מסורות שונות שהשתמרו יהודים הגיעו לצפון אפריקה עוד לפני חורבן בית ראשון.
  בבית הכנסת העתיק של ג’רבה מצויה אבן שמייחסים אותה לאבנים של בית המקדש הראשון.
• ציטוטים שונים מן המקרא והתלמוד רומזים על קיומה של גלות בצפון אפריקה והם מזכירים את איפריקי (תוניסיה) וקרתג’יני.
• 

  בית הכנסת אלגריבה בג’רבה שבטוניסיה. עפ”י המסורת נבנה בשנת 586 לפה”ס על גבי אבן שהובאה מבית המקדש הראשון ע”י כהנים שנמלטו מחורבן ירושלים.

  עפ”י המסורת של יהודי העיירה אופראן אבותיהם הגיעו עם אניות פיניקיות למרוקו בתקופת הבית הראשון. ישנן אגדות שמספרות על שבטים ברבריים קדומים שהתגיירו ועל ממלכה יהודית שהתקיימה בחבל דרע עוד לפני תקופת האיסלם.
  אמנם אין במסורות משום הוכחה מדעית אך עם זאת ריבוי המסורות המדברות על נוכחות יהודית עוד בתקופת הכנענים יש בה כדי ללמד שיהודים היו במרוקו מקדמת דנא.

• על הימצאות יהודים בתקופה הרומאית אפשר ללמוד מתוך הספר יוסיפון (תרגום כתביו של יוסף בן מתתיהו לעברית) שבו מסופר על 30000 יהודים שגורשו ע”י טיטוס לצפון אפריקה אחרי חורבן בית שני ומתוך כתובות עבריות שנמצאו על מצבות של קברים יהודים מהמאה ה-2 לספירה.
• במאה השביעית והשמינית נטשו אלפי יהודים את ספרד ורבים מהם פנו לצפון אפריקה בעקבות שורה של צווי גירוש שהוציאו השליטים הוויזיגותים ריקרד ה-1 וה-2  והמלך סיסיבוט ליהודים שסרבו להתנצר.
• גל ההגירה הבא של יהודים מספרד שהוא גם זה שבו מגיעים בני משפחת הכהן סקלי התחיל בעת מאורעות קנ”א (1391) (ראה תקופת השלטון הנוצרי) שבו גורשום כל יהודי סיבליה. הפרעות שהתחילו במאורעות קנ”א בסביליה התפשטו לערים אחרות בספרד.
• גל ההגירה האחרון למרוקו הוא זה של גרוש ספרד משנת 1492. ההערכות על מספר המגורשים נעות בין 200000 ל – 800000 ויותר, כ- 10% מהם הגיעו למרוקו.

מסוף המאה ה-1 ועד תחילת המאה ה-8

התקופה שמסוף המאה ה-1 ועד תחילת המאה ה-8 היא התקופה שלפני השלטון המוסלמי שהתחילה בשלטון רומאי, המשיכה בכיבוש מרוקו ע”י שבטים וונדלים (אמצע המאה ה-5) והסתיימה בשליטה של הביזנטים. היהודים שהגיעו לצפון אפריקה בתקופה הרומאית היו חלק מאותם יהודים שהיו מפוזרים ברחבי האימפריה לאחר חורבן בית שני והמרד הגדול והתישבו בערי החוף של צפון אפריקה.
אחרי הדיכוי של “מרד התפוצות” משנת 115 שבו השתתפו קהילות יהודים מצפון אפריקה, הכחידו הרומאים את קהילות היהודים בלוב, מצרים וקפריסין ומרכז היישוב היהודי נע מערבה לכיוון מרוקו שבה זכו לשגשוג ופריחה ועסקו במסחר, מועצות הכנסייה שלא אהבו את ההצלחה של היהודים החליטו להגביל אותם ע”י צווי רדיפה.
כאשר הוונדלים פלשו לצפון אפריקה הצטרפו היהודים אליהם ולכוחות הברברים במלחמתם נגד הרומאים ובעקבות זאת הם זכו לחסות וחופש דת, שהגיעו לקיצם עם הכיבוש הביזנטי, שתחת שלטונו בתי כנסת הפכו לכנסיות ויהודים רבים נאלצו להתנצר ונמלטו לעבר הרי האטלס שם נטמעו בין השבטים הברברים.