פעמיים ניסו מוקיריו של המלך מוחמד החמישי לנקוט ביוזמה להנצחת פועלו של המלך למען יהודי מרוקו, בשתי הפעמים כשלה היוזמה ולא יצאה אל הפועל.
בשנת 1986 יזמה עיריית אשקלון קריאת כיכר על שמו של המלך מוחמד החמישי. הטקס בהשתתפותו של ראש הממשלה דאז שמעון פרס שאמור היה להתקיים ברוב הדר הפך למהומה רבתי בעקבות פעילות של אנשי תנועת כהנא ששיבשו את הסדר. העירייה חזרה בה אחרי שמתפרעים השחיתו את השלט בכיכר שנשא את שם המלך והשחיתו את המונומונט שהוצב לכבודו.
הניסיון האחר היה כאשר סרג’ ברדוגו שהיה נשיא קהילת יהודי מרוקו יזם בקשה ל”יד ושם” להעניק למלך את התואר “חסיד אומות העולם”.
הבקשה נדחתה בנימוק שהוא איננו עומד בקריטריונים.
כנגד היוזמות להנצחת פועלו היו לא מעט מיהודי מרוקו שחשבו שהמלך לא רק שלא עזר ליהודים, אלא נהפוך הוא בתקופתו יהודים רבים פוטרו ממקומות עבודתם והאנטישמיות במרוקו הייתה בשיאה.
השאלה אם המלך “היה טוב או רע ליהודים” עוררה פולמוס רחב והייתה שנויה במחלוקת במשך תקופה ארוכה ואנחנו נדרשים לה במסגרת אתר המורשת משתי סיבות, האחת במסגרת הכללית של היהודים שחיו במרוקו בתקופות שבהן פעילותו של המלך למען היהודים שנויה במחלוקת והאחרת נוגעת ישירות למשפחת הכהן סקלי.
ג’ו גולן איש העולם הגדול קיים עם המלך מספר שיחות בנוגע ליהודי מרוקו. הנה ציטוטים מתוכן.
“במצב הקיים אנו חושבים שמדינה זו יכולה להיות חלק ממכלול עם מדינות אחרות. המדינות שלחופי הים התיכון יכולות לייסד מסגרת, בתוכה יכולים להיווצר יחסים בין מדינות ערב לישראל. לעולם לא התנגדנו לכך שיהודי ארצנו יבקרו בפלסטין. ברור לנו שקיים קשר חשוב, דתי ותרבותי, ובמקרים רבים גם משפחתי, בין יהודי מרוקו ובין יהודי ישראל, אך מעולם לא תיארנו לעצמנו שהם יחליטו לעזוב”.
גולן: “איך כבודו רואה את פתרון הבעיה הפלסטינית”
מוחמד החמישי: “אין לי אף נוסחה להציע, אני יכול רק לומר שאין להם ברירה אלא להבין אותם. ככל שתזדרזו לעשות זאת כן תהיו חזקים יותר, בעלי רצון טוב חייבים להימצא כל שכן בשני הצדדים. תהיו הנהנים הראשונים מן השלום עם העולם הערבי. עליכם לעשות הכול כדי להתחיל בדרך ההשלמה. יורש העצר מסכים עם עמדתי, מרוקו היא ארץ חופשית, כל משפחה שתרצה לצאת תוכל לעשות זאת. כל משפחה שתרצה תוכל לחזור, כל עזיבה היא בשבילנו פצע, אולם בכל מקום שימצאו בו, מחשבתנו תהיה אתם”.
ועוד..
“לעולם לא התנגדנו להקמת מדינה יהודית ולא התנגדנו לקיומה. אנו חושבים שיש לעשות הכול כדי שלא לבודד את ישראל   ….לעולם לא התנגדנו לכך שיהודי ארצנו יבקרו בפלסטין    ….. אף אם יתיישבו בארצות רחוקות, יהודי מרוקו יישארו נתינינו ואנו חייבים להעניק להם את חסותנו. אנו מלווים אותם ביציאתם בחרדה ובדאגה לגורלם..”
הציטוטים מותירים את הקורא עם רושם שיחסו של המלך ליהודי מרוקו הוא יחס של דאגה כנה ואמתית שחרד לגורלם באשר הם וממשיך לראות בהם נתיניו גם אחרי שעזבו את מרוקו.
גם ביחס למדינת ישראל הוא אומר במפורש כי  “לעולם לא התנגדנו להקמת מדינה יהודית ולא התנגדנו לקיומה” והוא גם מתנגד לבידודה.
אבל האם הדברים האלה שאותם אמר לג’ו גולן בשנות השישים כאשר רוב רובם של יהודי מרוקו כבר נטשו אותה עולים בקנה אחד עם דברים אחרים שאמר בנאום שנשא בזמן מלחמת השחרור לקראת הקמת מדינת ישראל.
………” זה כמה ימים שפרצה המלחמה בפלשתין, ארץ קדושה, לאחר שהערבים נואשו מלשכנע את הציונים לוותר על הרעיון להשתלט על הארץ הזו ולגרש ממנה את תושביה”………   ” המדינות החברות בליגה הערבית מצאו עצמן מחויבות לפלוש לפלשתין הקדושה כדי להגן על תושביה ולמגר את התוקפנות הבלתי מוצדקת של הציונים”…………. “אנו תומכים בלב ונפש בשליטי ערב ובראשי הממשלות שלהם”………………

מוחמד החמישי

האם המלך באמת לא השכיל בשעתו להבין שדברים כאלה הנשמעים מפי המלוכה על רקע הלך הרוח האנטי יהודי ששרר באותם ימים במרוקו, כמוהם כגפרור דולק הנזרק לתוך חומר דלק.
לא חלפו שבועיים מנאומו זה של המלך עד אשר המון משולהב עורך טבח ביהודי אוג’דה וג’רדה.
אי אפשר להתעלם מהקשר והזיקה שבין נאומו של המלך לפוגרום שבו ארבעים ושניים יהודים ובהם נשים וילדים רובם בני משפחת הכהן סקלי נטבחים במהלומות גרזן ונשחטים בסכינים.
סיפור אחר שאף הוא קשור לבני משפחת סקלי וסבא יוסף בתוכם מגלה את צדו השני של המטבע, זו של המלך המושיע שהדברים הנשמעים מפיו הם אולי אלה שבזכותם נמנע טבח של יהודים.
תקופה קצרה לפני העלייה לארץ בשנת 1955 לערך יהודי לעיון ובהם סבא יוסף יוצאים כמנהגם לסחור במרכולתם מחוץ לעיירה. התקופה היא תקופה של “פחד” (“אלְכוֹף”), כך היא נקראה (ראה דויד מספר על סבא), כנופית פורעים מתנפלת עליהם שודדת את כספם ובוזזת את רכושם אבל כולם כאחד יוצאים מהאירוע כשהם בריאים ושלמים בגופם.
בימים “כתיקונם” רבים הסיכויים שהתנפלות כזאת של פורעים הייתה מסתיימת בטבח דוגמת הפוגרום בג’רדה.
את העובדה שאף יהודי לא נפגע בגופו זקפו יהודי לָעְיוּן אך ורק לזכותו של המלך שבאותה תקופה חזר והזהיר את המוסלמים לבל יפגעו ביהודים. זאת ועוד בתקופה זאת שבה מרוקו הייתה לקראת קבלת עצמאות, המתח והעוינות כלפי יהודים גאו מחדש ויש להניח שהתקפות על יהודים דוגמת ההתקפה על יהודי לָעְיוּן התרחשו גם בישובים אחרים במרוקו ובכל זאת לא ידוע על פוגרומים ביהודים באותה תקופה.
“חיים ומוות ביד הלשון”, לשונו של המלך שהסיתה את ההמון לטבוח ביהודים בפוגרום באוג’דה היא הלשון שהצילה את חייהם של יהודי לעיון וכנראה של רבים אחרים מיהודי מרוקו.
בפגישות עם מנהיגים ועיתונאים המלך הקפיד להפגין דאגה רבה ליהודים, יתכן שהדאגה הייתה כנה ואמתית ויתכן שהיא נבעה מכך שרצה למנוע בריחה של מוחות שמרוקו הייתה זקוקה להם מאד בראשית דרכה העצמאית.
“מרוקו זקוקה לכל בניה, בין אם מוסלמים ובין אם יהודים. מרוקו זקוקה לכל רופאיה, לכל מהנדסיה, לכל עורכי הדין שלה. אני כמובן בעד חופש תנועה לכל נתיניי, אולם יש לשכנע את היהודים שחובתם לא לנטוש את מרוקו אלא להישאר בה..”
דומה שבמקום לפזר את הערפל סביב יחסו של המלך ליהודים עיבינו אותו עוד קצת.
פועלו של המלך בתקופת שלטון וישי גם הוא שנוי מאוד במחלוקת וחילוקי הדעות נותרים בעינם.
מצד אחד אלה הרואים במלך כמגן היהודים נאחזים בכך שהוא יוצא בגלוי נגד המדיניות האנטי יהודית של המשטר הצרפתי החדש ומצד שני הטוענים נגדו מנופפים באנטגוניזם שבין ההצהרות של המלך לבין העובדה שהמלך חתם על הצווים של משטר וישי נגד היהודים. לדעת ההיסטוריון המרוקאי Mouhamed Kanbib קיימת סתירה בין  דאגתו של המלך לנתיניו היהודים לבין ההכרזה שלו על נאמנות למשטר וישי (Juifs et musulmans au Maroc). יחד עם זאת גם הוא וגם חוקרים אחרים מגיעים למסקנה שלמלך לא היה את הכוח והיכולת לשנות את הצווים ולא עמדה בפניו ברירה אחרת אלא לחתום  עליהם.
הרבה דיו נשפך סביב חילוקי הדעות אודות חתימתו של המלך על הצווים נגד היהודים ומנקודת מבט של קורא שצריך להכריע אם “לנו או לצרינו” היה המלך, הרושם שלי הוא שהחתימה על הצווים הייתה בלתי נמנעת, ומחאתו של המלך שבאה לידי ביטוי בדרכים שונות הייתה בגדר מעשה אמיץ, שלעניות דעתי לא הייתה נטולת סיכונים.
יש לזכור שמרוקו הייתה בחסות נאצית. לצאת בגלוי כל כך נגד מהלכים שהיו מכוונים מנותני החסות הנאצים בעניין שקשור ליהודים שבעיניהם היה בבחינת “ייהרג ובל יעבור” פירושו לצאת בגלוי נגד המשטר הנאצי.
בשעה שמדינות העולם שנכבשו ע”י הנאצים לא הביעו אפילו קול מחאה דקה מול הזוועות ואפילו שתפו אתם פעולה בהסגרה וטבח של יהודים, קם המלך ומוחה בקול ויש אומרים שאפילו מאיים לנקוט בצעדי מחאה.
בהנחה שהאירועים שהוצגו כאן הם בגדר אירועים מייצגים ומרכזיים בהקשר של יחסו של המלך ליהודים המסקנה (האישית) היא שגם אם לא מאהבת מרדכי המלך אכן רצה בטובת היהודים והנאום האומלל שקדם לטבח בג’רדה לא נועד להסית את ההמון לפרוע ביהודים.
לקריאה ועיון נוספים:
1. מי אתה ג’ו גולן ? מאמר ב”הארץ”
2. מאמר של ד”ר  יגאל בן נון
3. סרטון קצר על מוחמד החמישי והיהודים במלה”ע השנייה