הממלכה נלקחה לראשונה מהמוסלמים בשנת 1243 בתקופת שלטונו של פרדיננד השלישי מקסטיליה שהפך אותה לפרוטקטורט.
לאחר מרד המוסלמים בשנת 1265, נכבשה על ידי ג’יימס הראשון מלך אראגון שהעביר אותה לידי אלפונסו העשירי מלך קסטיליה .
ניצול הנהר סגורה ליצירת רשת מורכבת של תעלות השקיה עוד מתקופת עבד אל רחמן שגשגה החקלאות של מורסיה, ולאחר שנכבשה ע”י ג’יימס ה-1 היא הייתה עיר משגשגת מאוד, מפורסמת בזכות הקרמיקה שלה ובתעשיית המשי והנייר הראשונה באירופה.
מורסיה נודעת בשפע החקלאי של שדותיה הרבים (וגם באזורים צחיחים).
במחוז של מורסיה יש ערים חשובות כמו לורקה ועיר הנמל קרטחנה שבהם הייתה אוכלוסיה יהודית.
היסטוריה יהודית במוּרְסְיָה
יהודים חיו במורסיה עוד בתקופת השלטון המוסלמי, כאשר המלך ג’יימס מאראגון שם מצור על העיר (1265) הוא ניהל משא ומתן עם תושביה באמצעות משלחת שאחד מנציגיה היה יהודי בשם אסטרֶה ששימש כמזכיר המלך ומתורגמן.
היהודים סייעו לנוצרים בכיבוש ויהודה דה לה קאבאלייר מוזכר כמי שהלווה כספים ששימשו להצטיידות הצי הנוצרי ואסטריק בונסיניור כמי נשא ונתן עם המוסלמים על תנאי הכניעה, הוא גם שימש כמתרגם רשמי של מסמכים בערבית.
אלפונסו העשירי העניק ליהודי מורסיה את אותן הזכויות שמהן נהנו איגודים נוצריים בטולדו וסביליה. תיקיהם המשפטיים הובאו כמו הנוצרים, בפני בתי המשפט העירוניים ואילו תיקים שבין יהודים לבין עצמם, הוכרעו על ידי שופטים יהודים. אלפונסו הקצה ליהודים רובע מיוחד ואסר עליהם להתגורר בין נוצרים והם חויבו בתשלום מס שנתי למלך ומעשר לשלטונות הכנסייה.
ב-1307 נתמנה דון יצחק בן יעיש כממונה על המוסלמים במלכות מורסיה, והיה היהודי האחרון בתפקיד כזה במדינה. לקראת סוף המאה שימשו יהודים כמוכסים ואחד מהם, שלמה אבן לוף, היה בן-חסותו של מלך אראגון.
יהודי מורסיה עסקו במסחר ותעשייה וידוע על “שאלת רב” שבה פנו  לרבי שלמה בן אדרת (רשב”א, 1310 – 1235 שהיה מגדולי חכמי התורה בספרד), האם מותר מבחינה דתית לעסוק בעורות של ארנבים, ארנבות ודובים.
יהודי מורסיה עשו רבות לפדיון שבויים, ונטלו חלק פעיל בסחר הימי, בנוסף לעיסוקיהם במסחר הפנים-ארצי, במלאכה ובחקלאות. יחסיהם עם הנוצרים היו תקינים ושניים מזקני העדה השתתפו בישיבות המועצה העירונית.
אחרי הגירוש של יהודי סיביליה בשנת 1391 כשהמהומות כנגד היהודים החלו להתפשט ליתר הערים בספרד, יהודי מורסיה שבאותם ימים הייתה ממלכה חצי אוטונומית, חשו מוגנים יחסית, וכשהמטיף האנטישמי Vicente Ferrer הגיע למורסיה כדי להסית כנגד היהודים, התירו מושלי העיר ליהודים להתגונן. החוקרים מספרים ששליטי מורסיה אמנם לא יכלו שלא לציית לגזרות מלכותיות ממלכי ספרד, כמו צו הגירוש מ -1492 אבל הם הֶאֶטוּ בכוונה תחילה את יישום התקנות שמטרתן הייתה להקשות על חיי היהודים.
בשנת 1490 שנתיים לפני הגירוש הדפיס שלמה בן מימון זלמתי ספרים עבריים במורסיה.

ה- Juderia שכונת היהודים
בלב Santa Eulalia שבכיכר Sardoy, עמד בית הכנסת הראשי של הרובע היהודי במורסיה “נווה מדבר של שלום” במשך מאתיים שנה לפחות.
אבל לפני שהכיכר קיבלה את השם Sardoy היא נקראה “כיכר בית הכנסת”, מכיוון שבימי הביניים, כאשר העיר הייתה תחת שלטון מוסלמי, הכיכר הייתה מרכז הרובע היהודי של העיר ובית הכנסת שכן במקום.
שכונה זו הייתה ממוקמת בקצה המזרחי בתוך החומה של העיר וממנה אפשר היה לצאת דרך שער Orihuela.
זהו השער ממנו הגיע ג’יימס הראשון מאראגון עם צבאותיו  אחרי שאלפונסו העשירי ביקש ממנו עזרה בעקבות המרד המוסלמי ב 1264,הוא נכנס לעיר דרך השער וניהל את הקרב הראשון  ואחד המכריעים ביותר בכיכר בית הכנסת.
אחרי שהמרד נכשל, הרובע היהודי נותר על כנו, עד לגירוש היהודים מאתיים שנה מאוחר יותר בשנת 1492.
השם “כיכר בית הכנסת” שרד עד המאה ה -18 שבה שונה ל- Plaza Sardoy.
ה – Juderia

מורסיה של ימינו, היהודים וישראל
באמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת הוצב בכיכר Sardoy שבמורסיה שלט לציון המקום שבו שכן הרובע היהודי (Juderiaׂ) ולאחר שחוקרים גילו שבשונה מגורלם של היהודים בספרד יהודי מורסיה לא סבלו מהפוגרומים ומההיסטריה האנטישמית שסחפה את כל ערי ספרד, נוסף בשנת 2002 עוד לוח שבו נכתב:

הלוח שנתלה בכיכר Sardoy

“כיכר זאת של Sardoy הייתה מרכז הרובע היהודי ובה היה ממוקם במשך שתי מאות שנים בית הכנסת המרכזי מבין אלה שהיו קיימים בעיר”.
” בעיר הזאת, אף לא יהודי אחד סבל ממוות אלים בידי נוצרים, ורובע היהודים לא הותקף ולא נשדד”.
                                       מוּרְסְיָה 16 במאי 2002

הלוח נחשף בטקס במעמדם של סגן ראש העיר אנטוניו גונזאלס בארנס ושגריר ישראל  בספרד שהתכבד לחשוף את הלוח.
ואכן מורסיה הייתה אחד המקומות הבודדים שבהם היהודים חשו מוגנים יחסית מהמוני האדם שפרעו, בזזו והרגו ללא הרף ביהודים כשהם מוסתים ע”י אנשי דת, עד כדי כך שבימים שלאחר הגירוש מסביליה בגזרות קנ”א יהודים רבים מערים אחרות חיפשו בה מקלט  כאשר הפרעות ביהודים החלו להתפשט מסביליה ליתר הערים בספרד.
התמזל מזלם של בני משפחת מרציאנו, שלא רק ששליטי מורסיה הגנו עליהם עד הגירוש, אלא שגם בעת שגורשו הם לא היו צריכים לעבור דרך ממלכות שכנות שהיו פורעות בהם בדרכם להגיע לאניות שיוציאו אותם מספרד, שכן הנמל המוריציאני קרטחנה שכן בסמוך למורסיה.
לפני שגורשו בצו המלך מנו יהודי מורסיה כ- 2000 נפשות שהיוו כחמישית מאוכלוסיית העיר.
למורסיה של היום יש עניין מיוחד להדגיש את העובדה שהיהודים שחיו בה בתקופה שלפני גירוש ספרד לא נרדפו כביתר הערים.
גם היום 500 שנה אחרי הגירוש ממשיכים במורסיה לכבד את המורשת של אבותיהם, אנטוניו גונזלס בארנס שהיה סגן ראש העיר אמר בשנת 2003  “האופי שלנו שונה”, “יש לנו בסיס מוצק להבנה.”  והוסיף כי בעת ששגריר ישראל חשף את הלוח שבכיכר Sardoy, הסכסוך הישראלי-פלסטיני
שנערך שנה קודם שנערך שנה קודם שנערך שנה קודם “לא הייתה כאן שום מחאה אנטי-ישראלית”, ולא ” אף סיסמה או גרפיטי”.
בארנס מספר שכל מערכת ההשקיה במורסיה מקורה בישראל תוך שהוא מציין את בעיית המים המשותפת למורסיה ולישראל ומוסיף כי הסחר של מורסיה עם ישראל גדול מזה שהיא מקיימת עם כל שכנותיה הערביות גם יחד, פקידים מהעירייה ערכו לא מעט ביקורים בישראל.

אנטוניו גונזאלס

עוד הוא סיפר כי הוא עבד בשיתוף פעולה עם שגרירות ישראל, כדי לביים פסטיבל שנתי “מורסיה: שלוש תרבויות”, שחוגג את התקופה של ימי הביניים של הרמוניה בין-דתית, ומוסיף כי הוא אמנם עבד עם כל מדינות ערב אך השגרירות הישראלית סיפקה את התמיכה הנלהבת ביותר לפסטיבל, “מהרגע הראשון הם הבינו את החשיבות של הפסטיבל הזה.”
“לפני שמונה מאות שנה היה אפשר להתקיים כאן בדו קיום בלי לשפוך דם, ולכן אין סיבה שלא נוכל לקבל את זה עכשיו”.
במהלך הפסטיבל שמוקדש למסרים של סובלנות, מתקיימת מידי שנה תערוכה שמוקדשת לחיים היהודיים במורסיה של ימי הביניים”.
אנטוניו גונזאלס נפטר בשנת 2016 כשהוא בן 64 ומי ייתן שמורשתו שכולה מסרים של אחווה, רעות וסובלנות תמשיך להתקיים במורסיה לנצח וממנה לערים אחרות בספרד ואירופה.

וקצת על לוֹרְקָה
לורקה אף היא במחוז של מורסיה ואם לא שמעתם עד כה עליה אתם לא לבד, למרות שהיה ידוע כי הייתה בה נוכחות יהודית משמעותית, ספרי ההיסטוריה המספרים את דברי ימי היהודים בספרד פסחו עליה משום מה ואילולא חשיפת שרידי הרובע היהודי שהתגלו בה בשנת 2002 תוך כדי חפירות להקמת בית מלון, היא כנראה הייתה נותרת בתהומות הנשייה.
אחד המקומות היחודיים בלורקה הוא מצודה מימי הביניים וחפירות שנערכו שם לצורך בניית המלון חשפו רובע יהודי מהמאה ה – 14 בשלמותו, חומות המצודה הגנו על היהודים שבתוכו ובה בעת יצרו את ההפרדה הנדרשת בין היהודים לנוצרים.
ברובע שנחשף בית הכנסת תופס את המקום המרכזי וסביבו מפוזרים 12 הבתים שנחשפו.
בית הכנסת נבנה בראשית המאה ה-15 כשהקהילה היהודית בלורקה צמחה באופן משמעותי.
כדי שהמבנה הגבוה יחסית של בית הכנסת לא יחרוג בגובהו מהבתים שבסביבתו הוא נבנה כך שמחצית גובהו נחפרה מתחת לפני השטח. לעזרת הנשים הייתה כניסה נפרדת ובין השרידים נמצא גם המקום שבו עמדה התיבה.
המיוחד בבית הכנסת שנחשף הוא שמכל בתי הכנסת שהיו בספרד, זהו בית הכנסת היחידי שמעולם לא הוסב לכנסייה.

שני סרטונים מומלצים מאד לצפייה:
הראשון  עקבות של התרבות היהודית בלורקה משחזר את הרובע היהודי במאה ה-15, הטירה שסביבו ושרידים שנמצאו בחפירות.
הסרטון השני בית הכנסת של לורקה – מראה מבפנים מתאר איך נראה בית הכנסת מאותה תקופה שנשמר במצב יחסית טוב, כולל כעשרים מנורות, חנוכייה, שרידי עבודות גבס, כתבי יד ועוד.
כמו במורסיה בירת המחוז, גם בלורקה היהודים היו מוגנים יחסית ולא סבלו מגזרות ופוגרומים.
המיקום של הרובע היהודי מאחורי חומות המבצר של לורקה הגן עליהם מפני גל הפוגרומים הרצחניים של 1391 שהתחיל בסיביליה והתפשט ליתר הערים בחצי האי האיברי.
כמו ביתר ערי ספרד החוקים חייבו הפרדה מלאה בין נוצרים ליהודים, אך כמו במורסיה גם בלורקה העלימו עין מהחוקים ולא הקפידו באכיפתם ובין הנוצרים ליהודים נוצרו שיתופי פעולה ויחסי מסחר, ואף שותפים לעסק, כמו סוחר תבלינים היהודי אברהם דה כרמונה ושותפו הנוצרי דון תומאס.
ליהודי לורקה היה תפקיד חשוב במסחר עם מדינות שמעבר לגבול והם עסקו במגוון רחב של עיסוקים.
האידיליה היחסית שבה חיו יהודי מורסיה ולורקה ששכנה באותו מחוז הגיעה לקיצה עם גירוש ספרד בשנת 1492.