בשנת 1974 בעת כהונתו הראשונה של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין הוא ערך ביקור במרוקו שבמהלכו הוא קיבל מתנה מיוחדת במינה מידיו של חסן השני מלך מרוקו דאז, ספר תורה עתיק יומין כתוב על גוויל איילה שמקורו בעיירה דבדו.
עם שובו לארץ מסר ראש הממשלה את ספר התורה למוזיאון ישראל.
הידיעה על הימצאותו של ספר התורה במוזיאון הביאה אותי לשם לפני כשש שנים (2016), בתקווה לחזות מקרוב בספר התורה הנדיר ואז להביא את הדבר לידיעת בני הקהילה כדי שיוכלו לעשות כמוני. ואולם גם לאחר חיפוש ממושך במדפי ספרי התורה המוצגים במוזיאון לא מצאתי את מבוקשי.
גם אנשי המודיעין שבמקום לא הצליחו לסייע לי לאתר את ספר התורה ומשכך חזרתי מן המוזיאון מאוכזב אך עדיין עם זיק של תקווה שלאחר הביקור מאן דהוא מקרב עובדי המוזיאון אליהם פניתי ישוב אלי עם ידיעה כלשהי על גורלו של ספר התורה הנדיר.
ייחודו של ספר התורה איננו רק בערך ההיסטורי החשוב, אלא גם בזה שהוא נושא אתו סיפור מיוחד; ספר התורה הוא מתנה שניתנת בגלוי ולעיני כל מידיו של מלך של מדינת מרוקו, איתה לא היו לישראל יחסים דיפלומטים ואשר פחות מעשר שנים קודם לכן שלחה שלושה גדודי חיילים כדי לעזור למצרים במהלך מלחמת ששת הימים.
כל זה לא רק שלא עזר לו לספר התורה המיוחד, כדי לזכות לעלות על מדפי התצוגה של המוזיאון, אלא שהוא נעלם באורח מסתורי בין כתליו של אותו מוסד האמון על משמרתם של הנכסים ההיסטוריים של עם ישראל.
לדאבוננו למָעֶט מספר שטרות וכְּתוּבּוֹת, כנראה שלא נותר תיעוד כלשהו מחיי קהילת היהודים של העיירה דבדו ויכול להיות שספר התורה הזה הוא המוצג היחיד שנותר מעיירת הכהנים ועובדה זאת רק מגבירה את התסכול.
בשל מרכזיותה וחשיבותה של העיירה דבדו למורשתם של היהודים שמוצאם ממנה, הם המשיכו להיקרא כאנשי דבדו (דְבָּדְבָּא או דְבְּדוֹבִּיֵין ) גם עשרות שנים לאחר שעזבו את העיירה ליישובים אחרים (נחום סלושץ) ומכאן המקום המרכזי שקיבלה העיירה באתר המורשת שלנו וזה מה שאולי דירבן אותי לנסות את מזלי בחלוף כשנה בפעם נוספת. 
כשגם ניסיונות נוספים שעשיתי לא העלו דבר ואפילו אוֹצְרִים של המוזיאון אליהם פניתי לא ידעו לסייע באיתור ספר התורה, התסכול גבר וזיק התקווה החל לדעוך.
וראה זה פלא, באחד הימים חיכתה לי להפתעתי בתיבת המייל הודעה מאחד מעובדי המוזיאון שהכיר ממני את הסיפור שספר התורה שחיפשתי נמצא.
מבלי להשתהות כתבתי לאוצרת את המכתב הבא:

שלום לך

לפני כשנתיים בניתי אתר מורשת משפחתי שבמרכזו עומדת העיירה דֶבְּדוּ שבמרוקו אליה הגיעו אבות המשפחה עם גירושם מסיביליה בגזרות קנ”א (1391).
אחת המלאכות החשובות שבה עסקו יהודי דבדו הייתה כתיבת ספרי תורה וידוע לנו שבמהלך ביקורו של יצחק רבין במרוקו בשנת 1974 הוא קיבל במתנה מהמלך ספר תורה מדבדו שכתוב על גוויל איילה שאותו הוא מסר למוזיאון ישראל.
ניסיונות מספר שעשינו עד כה כדי לאתר את הספר בתוך המוזיאון כדי שנוכל לבקר ולצפות בו לא הצליחו ואני פונה אליך בבקשה שתעזרי לנו לאתר את ספר התורה בתוככי המוזיאון.
בתודה מראש
התשובה שקיבלתי אכן מאשרת שבמשך כל הזמן שבו חיפשתי את ספר התורה וכנראה שנים ארוכות קודם לכן שכן לו ספר התורה דומם במחשכי המרתפים של מוזיאון ישראל.

שלום רב,
xxxxx xxxx העבירה את פנייתך אלי.
ספר התורה ממרוקו (מספר רישום שלו B85.0628) , מתנת חסן השני מלך מרוקו, באמצעות ראש-הממשלה יצחק רבין, אכן איננו בתצוגה כיום, וזו הסיבה שלא הצלחת לאתר אותו. אנחנו יכולים לשלוח לך צילום שלו בשביל האתר שלך, אך כדי לקבל אישור פרסום צריך לפנות לרחל לאופר, מנהלת תמונות וזכויות של המוזיאון.

בברכה
yyyy yyy

ובהמשך לכך:

 שלום רב,
כהמשך טיפול, מצ”ב בזה דימוי של ספר התורה שאתה מבקש לעלות לאתר האינטרנט, כולל הכיתוב שלו בעברית ואנגלית (למטה), והקרדיט של הצילום.
האישור ניתן לך באופן אישי בלבד, בתנאי שהצילום יופיע רק באתר המדובר וללא שימוש נוסף, בליווי הכיתוב והקרדיט.
נודה לך אם תוכל לשלוח לנו קישור לחומרים אותם אתה מעלה לצורך תיעוד של כרטיס חפץ שלנו.
בהצלחה ובברכה
yyyy yyy

כהמשך טיפול, מצ”ב בזה דימוי של ספר התורה שאתה מבקש לעלות לאתר האינטרנט, כולל הכיתוב שלו בעברית ואנגלית (למטה), והקרדיט של הצילום.
האישור ניתן לך באופן אישי בלבד, בתנאי שהצילום יופיע רק באתר המדובר וללא שימוש נוסף, בליווי הכיתוב והקרדיט.
נודה לך אם תוכל לשלוח לנו קישור לחומרים אותם אתה מעלה לצורך תיעוד של כרטיס חפץ שלנו.
בהצלחה ובברכה

מרוקו, המאה ה-17(?); המאה ה-20 כתב יד בדיו על קלף; עץ מגולף ומשובץ צדף ועץ. אוסף מוזיאון ישראל, ירושלים. מתנת חסן השני מלך מרוקו באמצעות ראש הממשלה יצחק רבין B85.0628 (a–c) צילום: © מוזיאון ישראל, ירושלים, על-ידי אולג קלשניקוב

אין לי ספק שמקבלי ההחלטה נהגו בספר התורה כפי שהם נוהגים עם כל אחד מהמוצגים הרבים של המוזיאון וכי ההחלטה שלא לשים אותו בתצוגה אלא לשמור אותו במרתפי המוזיאון התבססה על שיקולים מקצועיים גרידא.
דא עקא שהם לא הביאו בחשבון שיש מקרים בהם שיקולים אחרים גוברים על השיקולים המקצועיים וכזה הוא לעניות דעתי המקרה של ספר התורה מדבדו.
* כפי שכבר צוין קודם מעבר לערך ההיסטורי שלו, לספר התורה יש ערך ייחודי גם בסיפור הדיפלומטי שהוא נושא.
* ספק אם ההחלטה של המוזיאון עולה בקנה אחד עם רצונו של יצחק רבין המנוח ואילו  ידע שזה יהיה גורלו של ספר התורה במוזיאון ישראל, ספק אם היה מוסר אותו לידיו.
* ספר תורה באשר הוא נחשב כאחד מן הסמלים המקודשים ביותר ביהדות וככזה ודאי שאין מקומו במרתפים חשוכים.
* קהילת היהודים של דבדו הייתה קהילה ייחודית שזכתה להערכה מיוחדת בקרב יהודי מרוקו ובקרב חוקרים (דה פוקו, נחום סלושץ) שאף הם מציינים את “גאוות היחידה” שלהם ואת הקשר האמיץ שנותר ליוצאי דבדו לעיירה שלהם. מְקוֹמֵם ומתסכל שקהילה שלמה אינה יכולה ללטוש עיניים באחד מן הפריטים הבודדים שנותרו מעברה.
ההחלטה שהביאה לכך שספר התורה יונח במרתפים במשך שנים ארוכות כל כך, והשנים שעוד נכונו לו במחשכים נגועה בשלושה חטאים.
כלפי יצחק רבין המנוח, כלפי קודשי ישראל וכלפי יוצאי קהילת דבדו ויוצאי מרוקו בכלל.
חשבנו שהמרכז העולמי של מורשת יהדות צפון אפריקה שבירושלים יכול להיות אכסניה הולמת לספר התורה, אלא שאחרי הזלזול וההתנשאות שהם הפגינו בטיפולם בנושא חזרנו בנו.
פניתי למרכז מורשת רבין, המקום שבו מונצח האיש שקיבל אותו מידיו של מלך מרוקו, אך לדאבוני עם כל רצונם לסייע הדבר לא התאפשר, בשל אי קיומם של התנאים הפיזיים הנדרשים ממוזיאון (טמפ’, לחות).

בחלוף חמש שנים

הסיפור עדיין לא תם….רצה הגורל שמר מרטין וייל מי שניהל את מוזיאון ישראל במשך כמעט עשרים וחמש שנה (1996 – 1973) וקודם לכן היה האוצר הראשי שלו, יהיה לימים לשכנו של אחד מבני המשפחה וכשהדבר נודע לי ביקשתי מבן המשפחה להפגיש בינינו.
בשיחה קצרה שהייתה בינינו שבה חשבתי להתייעץ אתו אם ניתן לעשות משהו, התחלתי לספר לו במה מדובר ולהפתעתי הרבה הוא מיד השיב לי שהוא זוכר היטב את ספר התורה מדבדו.
“הכיצד זה”  חשבתי לעצמי שאדם שקרוב לוודאי עסק במאות ואולי באלפי מוצגים מצליח לזכור אחרי כמעט חמישים באופן מיידי … ובעודני חושב כך הוא המשיך וסיפר “אני זוכר את היום שבו יצחק רבין הגיע ביחד עם הרב גורן כדי למסור את ספר התורה לידי המוזיאון”.
המשכתי ושאלתי כיצד זה שלמרות הסיפור המיוחד שספר התורה נושא אתו, המוזיאון לא מצא לנכון להעמיד אותו בתצוגה והוא לא יכול היה להשיב פרט לכך שידוע לו שקיימת איזושהי הלכה שאינה מאפשרת להעמיד ספר תורה בתצוגה, גם אם ספר התורה פסול ואז הוא הוסיף שהוא חושב שלמרות ההלכה הזאת, את ספר התורה הזה כנראה שכן אפשר להעמיד לתצוגה.
בהמשך השיחה הגענו למרכז מורשת יוצאי צפון אפריקה שלא היה קיים בזמנו של רבין המנוח והוא אמר לי, כי אם המרכז יפנה למוזיאון ישראל בבקשה להשאיל לו את ספר התורה כדי שיוכל להעמיד אותו בתצוגה שלהם, הוא מאמין שאפשר יהיה להסדיר את זה. הוא גם מסר לי את שמה של האוצרת הראשית אליה אוכל לפנות בעניין זה.
לא הגבתי לדבריו אלה….. כי איך אספר לו שכבר באפריל 2017 פניתי למרכז המורשת של יהודי צפון אפריקה, ואפילו הכנתי את מכתב הפנייה למוזיאון ישראל וכל מה שנותר להם לעשות, היה להטביע את הלוגו ולחתום על המכתב ואני עדיין ממתין שמן דהוא ממכובדי המוזיאון יתפנה מעיסוקיו החשובים כדי לטפל בזה.