תוכן עניינים:
• תולדות ה”מלאח”
• כברווזים במטווח
•  סוף דבר
• סיור במלאח של מקנאס

 

 

 

 

 

• תולדות המלאח

המלאח הראשון הוקם בשנת 1438 ע”י אחרון השליטים של שושלת המרינידים עבד אל חאק השני (1465 – 1420) שגילה יחס מיוחד ליהודים והחליט לרכז את יהודי פס ברובע מיוחד שהיה תָָחוּם בחומות ובקרבת ארמונו של המלך, מתוך כוונה להפרידו מהרבעים המוסלמים ולאפשר הגנה עליו מפני הפורעים שפרעו ביהודים.
על אף שהעוני והצפיפות בלטו לעין ואיפיינו את ה”מלאח”, קשה למצוא דמיון במראה החיצוני בין ה”מלאח” של עיר אחת לאחרת.

הסברה המקובלת למקור השם “מלאח”, היא שה”מלאח” הראשון שהוקם בעיר פס שכן בסמיכות לביצות מלח ולפי סברה אחרת השם “מלאח” נגזר מהעיסוק של היהודים במסחר במלח שהיה נפוץ בקרב היהודים.בשנת 1568 הוקם המלאח של מרקש ובשנת 1682 הוקם המלאח של מקנס. הסולטן מולאי סולימאן (1792-1822) הרחיב את המלאח לערים נוספות ובהם ערי הנמל רבאט, מוגדור, סלא ותטואן, תוך שהוא מפריד אותם מהרובעים של המוסלמים ותוחם אותם בחומה. בדרך כלל המלאח נבנה ליד מוסדות שלטון מתוך כוונה להקל את ההגנה עליהם. בתטואן נקרא ה”מלאח” בשם Judería כפי שכונו השכונות היהודיות בספרד.המעבר של היהודים למלאח היה כרוך לעתים בסבל רב, השלטונות לא התירו להרחיב את ה”מלאח”, דבר שהביא להגדלת הצפיפות שמלכתחילה הייתה גדולה. בערים שבהם היה מלאח, היהודים לא הורשו לצאת ממנו בשעות הלילה.
משה מונטיפיורי שביקר במלאח של מרקש בשנת 1864 היה מזועזע מן המראות שנגלו לעיניו.
במראה החיצוני שלהם ה”מלאחים” בכל ערי מרוקו היו שונים זה מזה, אך בכולם ניכרו סימני העוני והצפיפות ומחלות התפשטו בנקל.
הדבר המדהים הוא שלמרות התנאים הקשים מנשוא של צפיפות ועוני, הצליחה הקהילה לקיים חיי תרבות ורוחניות, שעברו בקפדנות רבה מדור לדור, והוציאה מתוכה אנשים ידועים ומכובדים וגדולי תורה וחכמים רבים.

 

• כברווזים במטווח כך היהודים במלאח

למרבה האירוניה הריכוז של היהודים בתוך המלאח, שבמקורו נועד כדי כדי להגן עליהם בעת  פרעות, הקל על הפורעים במלאכתם. בודדים המקרים בהם המלאח הגן על היהודים ולעומת זאת רבים המקרים שבהם הריכוז של היהודים במקום אחד עודד את הפורעים לחדור אליו והקל עליהם מאד את הביזה, ההרס והטבח ביהודים.
הטבח ההמוני ביהודי פאס שבו חוסלה כל קהילת היהודים של העיר, התרחש תקופה קצרה לאחר שהסולטן עבד אל חאק השני, אחרון השליטים של השושלת המרינית, הקים את המלאח הראשון בסמוך לארמון על מנת שיוכל להגן עליהם מפני הפורעים.
היחס האוהד של השושלת המרינית ליהודים, היה לצנינים בעיני ההמון ובשנת 1465 בעת שהסולטן שהה מחוץ לעיר ביחד עם הווזיר היהודי שלו הארוּן, הסית איש דת מוסלמי כנגד היחס האוהד של הסולטן ליהודים וכנגד הכוח שהוא העניק לווזיר היהודי, ההסתה הביאה למרד שבעקבותיו פרץ ההמון למלאח היהודי וטבח בהם, ריכוז היהודים במקום אחד שנועד להקל על הגנתם הקל על מלאכת הפורעים, שעפ”י עדויות הביאו להכחדתה הכמעט מלאה של הקהילה המשגשגת של העיר.
המלך שרצה להגן על היהודים, הביא עליהם את הפורעים… וכמו שאמרנו “אוי לי ממגיני ואוי לי מפורעי”
גם בפרעות משנת 1912 שנודעו בשם “תריתל”, אלפי החיילים מצבא המורדים שהתנגדו להסכם פאס* וכשלו בניסיונותיהם לפגוע בצרפתים, פנו אל המלאח היהודי בפאס , שהיה מטרה קלה ונוחה יותר והרגו 51 יהודים.
עד כדי כך הקל הריכוז של היהודים במלאח על הפורעים, סיפר הארכאולוג הצרפתי לאון ניקולא גודאר שביקר במרוקו באמצע המאה ה-19, שכאשר חיילים לא קיבלו את משכורותיהם בזמן, הם היו מפצים את עצמם בביזה של היהודים במלאח. המונח “תריתל” הפך לשמו של המנהג של החיילים לפצות את עצמם מעת לעת בפשיטה על המלאח היהודי וביזתו.
עם החלת הפרוטקטורט הצרפתי ב- 1912, היהודים הורשו לשוב ולגור מחוץ למלאח, בכמה מהערים הקהילה היהודית שרצתה לצמצם את מימדי תופעת העזיבה בנתה מלאח חדש ומודרני.
עם החלת שלטון ווישי הצטוו היהודים לשוב אל המלאח, אך לאחר מלה”ע ה-2 התחדש תהליך העזיבה.

 

• סוף דבר

כיום כשבמרוקו נותרו אלפים בודדים של יהודים, המלאחים שברובם מוזנחים יושבו ע”י אוכלוסייה ענייה וחלקם הפכו לנקודות של פשיעה.
העיר העתיקה של פס שבה מצוי המלאח שמוגדרת כאתר מורשת עולמי והמלאח של מרקש הפכו ליעד תיירותי נחשק ובמרקש שבה חיים כיום כ-150 יהודים, מספר משפחות גרות עדיין במלאח.

• סיור במלאח של מקנאס

אחרי שסיפרנו על תולדות המלאח, הגיעה העת לצאת לסיור, אותו נערוך במלאח של מקנאס. את הסיור ידריך יהודה מסינגר, המביא בספרו “שורשים ביהדות מרוקו” תיאור חי ומפורט של סיור כזה, וזאת לשונו:
נסייר תחילה במלאח הישן, ואחר נבקר בחדש.
פתחו של המלאח המוקף חומה עבה, בנוי בצורת קשת ולו דלתיים ובריח חזקים.
לא הרחק מן השער, בצידו הימני של המלאח, נמצא בית סוהר קטן, בו אוסרים רבני מקנאס “את החוטאים נגד הדת”. על בית הסוהר מופקדים מטעם השלטונות שלושה שומרים, אחד קבוע ושניים המתחלפים אחת לשבוע. תפקידם של אלה לאסור ולהתיר את העבריינים ע”ס צו הדיינים.
סמוך לבית הסוהר נמצא “רחוב העניים”. בשני בתים שהועיד ועד הקהילה לעניים ברחוב זה מוצאים עניי מקנאס וסתם עוברי אורח מרגוע לנפשם ומזון לגופם.
לא הרחק משם מתגלות לעינינו חנויותיהם של מוכרי דגים ופירות ורחוב בשם לברגא (מגדל) – ע”ש מגדל ששימש לפנים להגנה. כאן מצויות 31 חצרות הקרויות בשמות כמו: “חצר אדהבין” – ע”ש צורפי הזהב שגרו שם בימי קדם; “חצר רבי מוסא ז”ל; “חצר אסתר סמחון”; “חצר הכהנים” ועוד.
מיד לאחר שנעלם מעינינו רחוב זה, מתגלות לנו שוב חנויותיהם מוכרי פירות, ירקות, בשר וספרים. משם חולפים אנו על פני מבוי “מקוה טהרה” ועל פני “מבוי בתי כנסיות”- על שם בתי הכנסת ובתי המדרש המרובים שבו. במרחק לא גדול משם נמצא “מבוי אלמטאמאר” (ממגורות חיטים), ובו כ”ה חצרות, המכונות בשמות רבנים ונכבדים מבני מקנאס.
בצדו השמאלי של המלאח סמוך לפתחו, מבחינים אנו במוכרי פירות ותבלינים ובפונדק גדול בו מתאכסנים אורחי העיר וסתם סוחרים עוברי אורח.
משחולפים אנו על פניו מגיעים ל”מבוי הקצבים” – על שם חנויות הקצבים, שהיו סמוכות לו בימי קדם. מבוי זה מכונה בפי זקני המלאח בשם “מבוי רבי דוד” – על שם המשורר רבי דוד חסין.
המראה הכללי של המלאח אינו משאיר רושם חיובי, הבתים מפויחים ורעועים ונראים כעומדים בנסים, הרחובות צרים והצפיפות בהם מרובה. לא אחת גורם הדבר למחלות מדבקות. במיוחד צר המקום ב”מבוי אדייק” (צר ודחוק)- על שם 42 חצרותיו.
אך אף שהמראה החיצוני של המלאח גורם להרגשת דיכאון, מעוררת צורתם הפנימית של הבתים התפעלות רבה. אחדים מהם מטופחים להפליא ומקושטים בפסיפס של עבודות אומנות במיטב הטעם; ועוד יותר מכך ניתן להתפעל מן החיים היהודיים העשירים אותם ניתן לפגוש בכל בית.
תמונות שצוירו בשנת 1832 ע”י הצייר הצרפתי אז’ן דקלרואה. מרחובות המלאח הצפופים שמפחד הגויים היו מוזנחים, הובילו שערים קטנים אל פטיו שסביבה היו חדרים בשתי קומות, בכל קומה שכנה משפחה אחת.

על השאלה מדוע מוזנחים הבתים במראה החיצוני – משיבים בני מקנאס, כי אינם רוצים להיראות עשירים מפחד הגויים.^{(1)
במלאח החדש שנבנה ב 1925, מתגוררים אמידי פאס ומקנאס, רחובותיו רחבים והבתים בני קומה אחת או שתיים, הם חד משפחתיים. לבתי העשירים מבני המעמד הגבוה, כניסה מהודרת וחצר מקושטת בעצי נוי ופרחים, שריחם מורגש עד למרחוק.
שמותיהם של הרחובות במלאח החדש מרנינים את הלב. הם מזכירים את ארץ ישראל, הציונות, המורשת היהודית וחכמיה. הנה שמות אחדים לדוגמא: “ירושלים”, “ציון”, “מגן דוד”, “תלמוד תורה”, “רבי רפאל בירדוגו”, “רבי עמרם דיוואן” ועוד.
בתי הכנסת ובתי המדרש קטנים או גדולים המצויים במלאח החדש, מסודרים ומטופחים אף הם בטעם מעודן וגורמים להתפעלות מרובה.
(1)}   הנוסע האנגלי בריתוויט מתאר את צורתו החיצונית של המלאח היהודי בשנים 1727-8 הנה קטע מדבריו:
“הרופא שלנו ואנוכי סרנו לבקר את המלאח, מקום הנקבע במיוחד למגורי היהודים החיים תחת הנהגת השייך או המושל…. בתי היהודים עלובים ביותר והם נדחסים משפחות רבות בבית אחד….הם שולטים על כל המסחר וכספים של ארץ זו. עיסוקם כאן כמו במקומות אחרים בזהב וכסף…והחלפת מטבעות…הם נשלטים ע”י השייך שלהם (הנגיד) המתמנה ע”י הקיסר והוא מטיל עליהם מס לפי רצונו…אך בלבושם מותר להם ללבוש אך ורק שחור כך גם כובעיהם” (מתוך לקט מקורות לשלום בר אשר עמ’ 40).